רבי דויד אברהם פיפאנו נולד ב-י"ד אדר תרי״א – 1851, כבנם של בואנה ואברהם בן-אהרון פיפאנו מסלוניקי ואחיהם של אהרון ושאול. היה מבכירי הרבנים בסלוניקי – רב ראשי בסלוניקי בגיל 26 ואף שימש כרב ראשי ומנהיג רוחני בסופיה בסוף המאה ה-19 ובשנים הראשונות של המאה העשרים.
לאחר מאבקים פוליטיים קשים (ואף אלימים לעיתים) שהתרחשו במסגרת ועד הקהילות היהודיות בבולגריה (הקונסיסטוריה) שהתנהלו בין היתר על רקע מאבקי חילונים, תומכי התנועה הציונית ובין הרבנות הלא ציונית, עזב הרב הקודם ד"ר מרדכי אהרנפרייז את כהונתו ועבר לשבדיה, בה התמנה לרב הראשי של סטוקהולם (עפ"י וויקיפדיה).
לאחר תקופה ארוכה ללא רב ראשי, הוזעק שוב בשנת 1920 הרב פיפאנו מסלוניקי לסופיה ומונה לרב ראשי בבולגריה ולנשיא בית הדין הרבני הגדול. כינויו הרבני היה: אפ״ד (אברהם פיפאנו דויד) מה שמסביר את השימוש ב"אפוד" המעטר את שם חיבוריו (ראה להלן).
חיבר ספרים וחיבורים כמו שו״ת ״חושן האפוד״ וחיבורים נוספים כגון: ״חגור האפוד״, ״אבני האפוד״, ״נושא האפוד״ ו״מעיל האפוד״. הוא אף חיבר ספר בשם "שלשלת רבני שלוניק ורבני סופיא" – מחקר היסטורי שביצע על הרבנים מגרוש ספרד. הספר יצא לאור בשנת 1925.
הרב פיפאנו היה מכובד ומוערך מאוד בקרב יהדות בולגריה והתקבל בכבוד רב בקהילות יהודיות רבות בבלקן.
למרות שנפטר ב-1924, לא נס לחו ועל הלכות שקבע מסתמכים פסקי דין של בתי הדין הרבניים עד לימים אלה במדינת ישראל ואף פסקי דין של בתי משפט אזרחיים (למשל, לאחרונה ע״י כב׳ השופטת הדסה אסיף, שקבעה הלכה בעניין סכסוך שכנים) ואפילו בבג״ץ. הלכותיו שימשו אף אסמכתא בספר חדש: ״מסכת נשים״ – ספר המוגדר בפרסומים כעוסק בחכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה, יופי, מין עפ"יאגדות תלמודיות (אדמיאל קוסמן ואברהם אופק הוצאת כתר 2007).
שם רעייתו – סוניה ושמות ילדיו: דונה – סלמונה, מאיר ואלברט (אלברט היה פעיל ציוני בקהילה בסופיה לאחר מות אביו ומקורב לז'בוטינסקי).
הרב דויד פיפאנו הלך לעולמו בערב שבת ט׳ כסלו תרפ״ה (05/12/1924) אחרי מחלה קשה. בן 73 היה במותו והוא קבור בסופיה. יהי זכרו ברוך.
מקור תמונת הרב בעמוד הבית: העיתון ״דאר מאמענט״ 02/01/1925. גם רוב המידע המפורט לעיל, לקוח מהעיתונות היהודית של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20: דואר היום, מוריה, המגיד, חבצלת וכן אתרי אינטרנט שונים.
ומעט על משפחה בארץ: רבי דוד פיפאנו הוא דודה של בואנה (סבתה של רעייתי טובה). אביה של בואנה – אהרון, הוא כאמור אחיו של רבי דוד פיפאנו, היה פעיל ציוני ביוון, עלה לארץ בתקופת המנדט, אך שב ליוון זמן מה לאחר מכן עקב קשיי התאקלמות. הוא נקבר בסלוניקי. בניה של בואנה: שרה גולן מטבעון, שלמה כהן ז"ל מטבעון, דבורה (דייזי) פרנסס מאתונה וחותני – חיים כהן מצור משה, הנשוי לעלייה, ילידת ראשון לציון בת למשפחה יוצאת בולגריה (שאול ושושנה לוי ז"ל מוותיקי צור משה).
הערת מערכת:
הרב הראשי הקודם של בולגריה (לפני כהונת הרב דוד פיפאנו) היה הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייז, שכיהן בתפקיד בין 1900-1914. לאחר התפטרותו, נשארה יהדות בולגריה ללא רב ראשי עד מינויו של הרב פיפאנו ב-1921. משרת הרב הראשי נשארה פנוייה בגלל אי תיפקוד מוסדות הקהילה במשך שנות מלה"ע ה-1. בכינוס גדול של הקהילות ("סאבור") שהתקיים ב-1920 הוטל על הקונסיסטוריה (הנהלת קהילת יהודי בולגריה) למנות רב ראשי. ואולם, במושב שני של הכינוס הגדול, שהתקיים במרץ 1921, הוחלט לא למנות רב ראשי, כל עוד לא פורסם תקנון חדש של ממשלת בולגריה, המגדיר את סמכויות הרב. כוונת ממשלת בולגריה בתקנון החדש לכהונת הרב הראשי, היתה, להפקיע מידיו את סמכויות הייצוג שלו כלפי חוץ ושאר עניינים חילוניים, ולהשאיר בסמכותו רק עניינים דתיים. כוונת התקנון הייתה להכיר בקהילה היהודית כקבוצה דתית ולא כקבוצה לאומית. מסיבה זאת החליט הכינוס לא למנות רב ראשי, כל עוד התקנון לא אושר (אולי מתוך תקווה שהדברים ישתנו לטובה). כדי למלא את החלל שנוצר (עקב אי מנוי רב ראשי) הוחלט (במרץ 1921) למנות את הרב דוד פיפאנו כממלא מקום לרב הראשי.
הרב הראשי הקודם, ד"ר אהרנפרייז, הכיר היטב את הרב פיפאנו, שכיהן בתקופתו כרבה הראשי של סופיה. בספרו "בין מזרח למערב", כותב ד"ר אהרנפרייז על הרב פיפאנו: "הקרוב אלי ביותר מבין חבריי לעבודה בבית הדין (הרבני) היה תלמיד חכם קשיש מסלוניקי – דוד פיפאנו, שכיהן כרבה של קהילת סופיה. הוא היה דיין תלמודי נשוא פנים, מהיר תפישה ובעל ניסיון רב, מחבר פורה בתחום המשפט התלמודי, ועזרתו היתה יקרה לי לאין ערוך בעניינים אלה".
המקור למידע: "אנציקלופדיה של גלויות", הכרך על יהדות בולגריה.
