בית מורשת יהדות בולגריה ביפו

3 hours ago

העיר וידין, דצמבר 1944, משפחת כלב הכוללת את אב המשפחה בוקו-שלמה, האם בוקיצה והאחיות נינה, מתילדה והרצלינה הקטנה שלראשה קשורה ג׳ופקה (סרט לראש בבולגרית) מסתדרים אל מול צלם, בדרכם לחתונה, בכדי שיצלם את התמונה המשפחתית המצורפת לפוסט. תמונה של משפחה נורמטיבית בבולגריה שמספרת סיפור הרבה יותר גדול ממה שהצלם יכול היה להכניס למסגרת התמונה.

התמונה הזאת ישבה שנים בסלונה של הרצלינה הקטנה, שכעבור מספר שנים תהפוך לאמו של ד״ר רני יגר, אחד המרצים המשתתפים בסדרת ההרצאות ״הסיפור הבולגרי״, וכאשר היא נפטרה, הערה אחת קטנה של אחת המבקרות בניחום האבלים נגעה בלב הסיפור.

אל ניחום האבלים של ד״ר יגר הגיעה קולגה שנולדה למשפחה מיוצאי הונגריה ושאלה על התמונה, הוא סיפר לה מי מופיע ומתי היא צולמה. התגובה שלה חידדה את משמעות התמונה: ״אתה לא תאמין, אבל בדיוק בחודש הזה שבו צולמה התמונה, כל משפחתו של אבי נשלחו לאושוויץ״.

המשפט המטלטל הזה, הפער הבלתי נתפס בין חתונה משפחתית בוידין לבין הרכבות של אירופה, הוא בדיוק הנקודה שבה צריך לעצור רגע ולהבין את "הסיפור הבולגרי״.

כי בואו נשים את הדברים על השולחן: החיים בבולגריה באותן שנים לא היו פיקניק. רחוק מזה. הגברים נלקחו למחנות עבודה בכפייה, חוקי הגזע חנקו את הפרנסה, וה"כפתור הצהוב" על דש הבגד היה תזכורת יומיומית לפחד שאי אפשר היה לברוח ממנו. הרצלינה הקטנה שבתמונה, כמו אלפי ילדים אחרים, גדלה בצל עננה כבדה של חוסר ודאות.

אבל דווקא שם, בתוך הסדק הצר הזה שבין הפחד לתקווה, מתגלה ה-DNA האמיתי של הקהילה שלנו. החוט המקשר שעובר לאורך כל הדורות.

כי הסיפור של יהדות בולגריה הוא לא רק סיפור על "איך לא נשלחנו". הוא סיפור על קהילה שידעה לשמור על עמוד השדרה שלה בכל מצב. קהילה שהחזיקה מערכת חינוך ציונית מפוארת עוד לפני המלחמה, שידעה לשיר במקהלות ולחגוג את החיים גם כשזה נראה בלתי אפשרי, ושבחרה לעלות לארץ, לבנות קיבוצים ולהקים מדינה.

בדיוק בשביל החוט הזה הקמנו את אגף "הסיפור הבולגרי" החדש באתר.

ריכזנו שם את הפסיפס המלא: מההרצאה המרגשת של ד"ר רני יגר (הבן של הרצלינה מהתמונה) שמדבר על הזיכרון ככלי לחיים, דרך המחקרים על המאבקים הפוליטיים והאומץ של הכנסייה ורבים אחרים בחברה הבולגרית לעמוד לצד היהודים, ועד לסיפורי התרבות, המורשת הספרדית-בולגרית, הציונות וההווי.

זה המקום לראות איך הכל מתחבר. איך אותה רוח שאפשרה למשפחת כלב לחייך למצלמה ב-1944, היא אותה רוח שבנתה את המושבות והקיבוצים בארץ. זה לא רק שיעור בהיסטוריה, זה הסיפור על הכוח של ה"ביחד" שלנו.

לכניסה לאגף "הסיפור הבולגרי" וצפייה בתכנים >> bit.ly/3MMznQx

פרויקט תיעוד בסדר גודל כזה לא נולד מעצמו. הוא דורש לב ענק והמון שעות של עבודה מאחורי הקלעים. אנחנו רוצים להגיד תודה גדולה לשותפים שלנו לדרך: לחברים היקרים במתג על הליווי המסור, הארגון ועריכת הסרטונים שמאפשרים לקולות האלה להישמע צלולים וברורים גם היום. ותודה ענקית לנבחרת המרצים, החוקרים והיוצרים שלנו, האנשים ששומרים את הגחלת לוחשת: ד"ר משה מוסק, ד"ר שלמה שאלתיאל, מוטי כנרי, ד"ר יוסף קונפורטי, ד"ר אנגל צ'וראפצ'ייב, ג'קי קומפורטי וד"ר רני יגר (וכל שאר העוסקים במלאכה), שבהרצאותיהם וביצירותיהם המרתקות באגף החדש הופכים את ההיסטוריה לסיפור חי, נושם ובועט.

בלעדיכם, התמונה של הרצלינה הייתה נשארת רק תמונה. בזכותכם, היא הופכת למורשת. ... See MoreSee Less

בית מורשת יהדות בולגריה ביפו

3 weeks ago

השבוע מתלכד הסיפור של יהדות בולגריה עם סיפורו של העם היהודי כולו, עם ציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה החל מדי שנה ב-27.1.

לציון יום זה הצטרפו אלינו להרצאתו המקוונת של ד"ר רני יגר בנושא הגדת השואה
ההרצאה אתר מ.ת.ג ביום חמישי ה- 29/01 בשעה 18:00 www.meteg.co.il/live/
וקראו את המידע הבא כמועבר ע"י מוטי כנרי :
החל מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים החלה ממלכת בולגריה להתקרב לגרמניה הנאצית, ככל שזו מיצבה את עצמה כמעצמה מובילה באירופה. חלק מהתשלום על התקרבות זו היה "במטבע יהודי", תוך אימוץ מדיניות אנטי-יהודית ממלכתית. על יהדות בולגריה עברו שלושה גירושים/ניסיונות גירוש.
הראשון החל בראשית 1939 עוד לפני פרוץ המלחמה, ובמסגרתו גירשו הבולגרים מגבולות הממלכה כ-5,000 יהודים שהיו בעלי נתינות זרה או מחוסרי נתינות. ב-10 במרץ 1943 לפנות בוקר נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 8,000 מיהודים אזרחי בולגריה מערי השדה להוציא סופיה, ובמקביל גירשו הבולגרים את מותם את 11,343 יהודי מקדוניה הווארדארית, תראקיה והעיר פירוט. השלישי, ב-26 במאי 1943 מועד בו גורשו כ-19,000 מיהודי סופיה אל ערי השדה בבולגריה, וזאת לאחר שהחלופה לגרשם לטרבלינקה דרך הדנובה באמצעות שש מעבורות נהר שכבר נשכרו לנושא, נדחתה ברגע האחרון. עוד נציין כי הבולגרים "ויתרו" על יהודים אזרחי בולגריה, שהתגוררו בגרמניה, בארצות הכבושות על ידה ובאלה הנתונות להשפעתה, והם גורשו למחנות ההשמדה. מספרם מוערך בככ-1,000.
מדוע לא גורשו למחנות ההשמדה היהודים אזרחי בולגריה שהתגוררו בגבולותיה שלפני הצטרפותה למדינות הציר?
בסוגיה זו ניטש ויכוח עז בין היסטוריונים מאסכולות שונות בני לאומים שונים, ויכוח פנימי בקרב יהודי בולגריה ובבולגריה עצמה. חשוב לציין שבני הקהילה נלחמו בעוז על הישרדותם, תוך ניצול העובדה שבולגריה הייתה משתפת פעולה עם הגרמנים, לא מדינה כבושה, ומוסדותיה השונים הממלכתיים, הדתיים, המקצועיים והחברתיים נותרו פעילים. לא ניתן בפוסט בפייסבוק להרחיב בדיון אקדמי, לציין את כלל הסיבות השונות ולתת להם את המשקל הראוי. עם זאת, ראוי לצטט את השגריר המיוחד של גרמניה לסופיה אדולף בקרלה (1976-1902), אשר כתב ביומנו:
"החברה הבולגרית לא מבינה את משמעות "השאלה היהודית", וסוגיית הגזע זרה לה לחלוטין. ברור לי שהממשלה הבולגרית שואפת ליישם את ה"פתרון הסופי", אך היא כבולה בשל המנטליות של העם הבולגרי."
וזו ההוכחה החזקה מכל, שכוח הרעות, האנושיות, השכנות, החמלה וקבלת האחר, יכולות לגבור גם על החלטות של שליטים וממשלות.
20 אזרחים בולגרים הוכרו על ידי ארגון "יד ושם" כחסידי אומות העולם, ועמם נמנים נשים וגברים מכל שדרות החברה הבולגרית, פשוטי עם ואליטות. הרב ד"ר רני יגר, אשר נמנה עם מייסדי "בית מורשת יהדות בולגריה ביפו" וחבר ועדת התוכן שלה, כתב תפילת יזכור ייעודית לחסידי אומות העולם:
”יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר שָׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָם לְמַעַן אַחֶינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ הַנִּרְדָּפִים וְהמעוּנִים בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה ת"ש-תש"ה וְהָיוּ כְּכוֹכָבִים מְאִירִים בְּאֲפֵילָת הָרֶשַׁע הָרוֹבֶצֶת. אֶת שֶׁהִשְׁמִיעוּ קוֹל בְּעֵת דְּמָמָה, אֶת שֶׁהִצִּיעוּ מִקְלָט וּתְעוּדַת חַיִּים בְּעֵין סְעָרַת הָרֶצַח, אֶת שֶׁסָּמְכוּ נוֹפְלִים וְהוֹשִׁיטוּ יָד, מָזוֹן וּלְבוּשׁ, אֶת שֶׁעָנוּ לַאֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף בְּעֵת שַוְּעָם.”

תמונה : ויקיפדיה , ערך אושוויץ ... See MoreSee Less