יוסף "פיקו" סימן טוב שמעון יליד שומן, בולגריה 18/05/1912–14/12/1986
אבי יוסף (״פיקו״) סימן טוב שמעון נולד בשומן 18.5.1912 נפטר בחולון 14.12.1986 בן 74 היה במותו. הובא למנוחת עולמים בבית עלמין "הדרום" בחולון.
למד בחטיבת הביניים בביה"ס כי"ח ובמגמה הריאלית של ביה"ס התיכון של שׁוּמֶן. מילדות היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1927 בהיותו בר מצווה נפטר אביו – סבי.
בשנת 1931, שנת הקונגרס הציוני הי"ז , היה אבי ראש קן "השומר הצעיר" בשׁוּמֶן. הימים היו ימי שקילת השקל (תעודת הזהות הציונית) לקונגרס. לשׁוּמֶן הגיע מי שעתיד להיות חבר כנסת – "חרות". בנימין ארדיטי. לאסיפת בחירות למפלגה הרוויזיוניסטית. אבי, ביחד עם חניכיו, הפריעו לאסיפה וגרמו לפיצוצה. ארדיטי, בן למשפחה מאָדְרִיאַנוֹפּוֹל, הכיר את אבי היטב. הוא הלך למשטרה והאשים את אבי בקומוניזם. בבולגריה של אותם הימים, זאת הייתה העבירה החמורה ביותר בספר החוקים. שעה קלה אח"כ נאסר אבי והובא ל"חקירה", ממנה יוצאים חי לעתים נדירות. דודי, מרקו, נאלץ להוציא את כל החסכונות כדי לחלץ ממאסר את האח הסורר. עם הגיעו הביתה הכריז אבי שהוא מתכוון לעלות לארץ ישראל (להקים את קיבוץ מעברות). סבתי הזדעקה, לא יקום ולא יהיה! ואבי בשלו ארץ ישראל! עד שמרקו פתר את הבעיה. אבי ילך ללמוד רפואה בצרפת. ואח"כ נראה.
אבי הסכים ובשנת 1933 הגיע לדיז'ון ללמוד באוניברסיטה המקומית. ביחד אתו הגיעו בן דודו לאון לוי וחברו – מרסל אסטרוק. לימודי הרפואה בצרפת נחלקו לשניים: שלוש שנים ראשונות תואר ראשון בביולוגיה. ואח"כ דוקטוראט ברפואה. אבי השלים את לימודיו לתואר ראשון. וחזר לימי החופשה לבולגריה. בסופה לא הורשה לחזור לצרפת. וכך נגוזה תקוות ההסמכה לרופא. בן דודו וחברו נשארו בצרפת. השלימו את לימודיהם, לאון ברפואה ומרסל במשפטים. ונשארו בצרפת עד יומם האחרון.
אבי נשאר בבולגריה נשלח כמתנדב לעבודה בהרי הרודופה. בשנת 1942 נשא לאשה את אמי, מטילדה ונטורה ילידת רוּסֶה. (ה"שדכן" היה בן דודו יחזקאל טולדו) הזוג הצעיר עקר לרוּסֶה בשנת 1942 עוד בטרם ההגליה. ברוּסֶה נולדתי. לאחר לידתי נשלח אבי לעבודות כפיה.
לאחר המלחמה, חזרנו לסופיה. כאשר הפעם גמלה ההחלטה – ארץ ישראל. בשנת 1944 הגיע בן גוריון לבולגריה. אבי שדיבר עברית והיה חבר בכיר ב"פועלי ציון" נבחר להיות המתורגמן שלו. הורי ואני עלינו בתאריך 25 באוקטובר 1948 (לאחר מסע ברכבת משא) על סיפון האוניה "קיבוץ גלויות" (פאן יורק) מנמל בקר בקרואטיה. עם עצירה בספליט בגלל סערה. וביום ה 4 בנובמבר 1948 ירדנו לחוף בנמל חיפה יחד עם עוד 4,272 עולים ועברנו גם את ים ה-DDT.
ב-6 בפברואר 1949 הפליגו לארץ סבי וסבתי מנמל בורגס באוניה "יציאת בולגריה 3". (3,378 עולים). וכך נסתיימה עבורנו הגלות בת שנות האלפיים.
התחנה הראשונה בישראל: מחנה עולים בפרדס חנה, עבודה ראשונה: קטיף אשכוליות. תוך זמן קצר הגיע לתחנתו השנייה, רמלה. ביודעו שפות: עברית, צרפתית, תורכית, ספרדית-יהודית, בולגרית ומעט רוסית ואיטלקית. התמנה ע"י הסוכנות היהודית כאחראי על הרכוש הנטוש ברמלה ולחלוקת הדירות בין העולים. אך אבא אינו רואה את עתידו כפקיד, הוא פורש מן הסוכנות ופותח עסק עצמאי.
החנות הראשונה ברמלה. הגבר הצעיר מתגלה גם כפעיל ציבור. הוא נבחר כיו"ר התאחדות הסוחרים, חבר הנהלת בנק הלוואה וחסכון, ממייסדי "מכבי" רמלה, חבר בלשכת בני-ברית "הר-סיני" ברמלה, יו"ר סניף ה"ציונים הכלליים" ברמלה.
בישראל מקובל היום כי ביום ג' אחה"צ נסגרים בתי העסק, וזה דבר שבשגרה. הראשון שהגה וביצע זאת היה אבי, אשר כיו"ר התאחדות הסוחרים העביר את החלטה ולאחר מכן שכנע את ראש העיר להעביר חוק עזר עירוני.
אבי נפטר בשנת 1986 מאי ספיקת לב.
נכתב ע״י בנו סימן טוב שמעון שגיא