1. רקע היסטורי:
רדיפת היהודים ע"י השלטון הפשיסטי בבולגריה (1940-1944) בתקופת מלה"ע השנייה, כללה בין היתר איסור על פעולת כל המוסדות והארגונים היהודיים ובכלל זה – התנועה הציונית ותנועות הנוער שלה. לפני המלחמה התקיימו בבולגריה כמה תנועות נוער ציוניות. החשובות מביניהן היו: "השומר הצעיר", "מכבי הצעיר", בית"ר ותנועת הנוער הקטנה – "עקיבא" (שהוקמה ע"י "הציונים הכללים" בבולגריה, ללא קשר כלשהו לתנועת "בני עקיבא" של הציונות הדתית). שתי הראשונות שמו דגש על הגשמה חלוצית במסגרת התנועה הקיבוצית. בית"ר ועקיבא דגלו בעליה לא"י, אך לא חייבו הגשמה חלוצית.
המשטר הפשיסטי נפל עם כניסת הצבא הסובייטי ב-9 בספטמבר 1944 לבולגריה, תאריך שייזכר ע"י יהדות בולגריה כשיחרור מהרדיפות האנטישמיות והסרת איום ההשמדה במחנות המוות של הנאצים. כל ההגבלות שהוטלו על היהודים הוסרו והם הורשו לחזור לבתיהם מהערים והכפרים אליהם גורשו מסופיה במאי 1943.
הממשלה שעלתה לשלטון הייתה של "חזית המולדת" (Отечествен Фронт) – ברית ארבע מפלגות שהוקמה במחתרת בשנת 1943. אחת מהן הייתה המפלגה הקומוניסטית ולמרות השפעתה הדומיננטית, המשטר נשא בהתחלה אופי דמוקרטי למדי. עדיין לא השתלטה הדיקטטורה החזקה שאפיינה את מזרח אירופה ב-45 השנים הבאות. במסגרת החופש היחסי, הותר לכל המוסדות והארגונים היהודיים לחדש את פעולתם ובכלל זה גם התנועה הציונית ותנועות הנוער.
מיד לאחר נפילת המשטר הפשיסטי ב-9 בספטמבר, הגיעו לבולגריה מהארץ שלשה שליחים: אהרן בן-יוסף, יוסף ורון וונייה פומרנץ (שני הראשונים היו ילידי בולגריה). תפקיד השליחים היה לעזור לשיקום יהדות בולגריה אחרי תלאות המשטר הפשיסטי, להכין אותה לעליה ולארגן את הנוער היהודי במסגרות ציוניות.
2. הקמת "החלוץ":
באווירת החופש ששררה מיד אחרי 9 בספטמבר, התכנסו בסופיה נציגי הנוער היהודי מהבירה וערי השדה ובסמינר שהתקיים בהנחיית השליחים מהארץ, הוחלט על הקמת תנועת נוער ציונית-חלוצית אחת בלבד. הוטל על תנועה זאת לקלוט את כל בוגרי וחניכי תנועות הנוער שנשארו נאמנים לרעיון הציוני אחרי שנות המלחמה והרדיפות, בהן היה נתק מוחלט בין הנוער היהודי לתנועה הציונית.
הרעיון לאחד תחת קורת גג אחת את כל הנוער הציוני החלוצי קיבל עידוד בבולגריה וגם מהארץ. הוא נבע מחשש שמא המשטר החדש, בו המפלגה הקומוניסטית היתה הכוח המוביל, ישנה עד מהרה את יחסו כלפי חידוש הפעילות הציונית. שררה הבנה שפיצול כוחות בין תנועות נוער שונות ששאיפותיהן דומות, הוא לוקסוס שהתנועה הציונית אינה יכולה להרשות לעצמה.
ואכן, ב-3 באוקטובר 1944, חודש לאחר נפילת המשטר הפשיסטי, התקיימה ועידת היסוד של תנועת הנוער הציונית החדשה. האוריינטציה של התנועה החדשה – "החלוץ", שקלטה את בוגרי תנועות הנוער החלוציות, הייתה של עליה והגשמה חלוצית. כפי שהתנועה הגדירה: "…עלייה לארץ והכשרת הנוער העברי לבניין, לחיי עמל ולהגשמה בכפר ובקיבוץ". התנועות בית"ר ועקיבא שלא דגלו בהגשמה חלוצית לא הצטרפו ל"החלוץ". בית"ר שהביעה חששות מהמשטר החדש, הורידה פרופיל. רבים מחבריה עברו ל"החלוץ" וחלקם תפשו בהמשך עמדות מנהיגות. כמה מהשמות הבולטים של חברי בית"ר שעברו ל"החלוץ" הם: מישל קונפינו (היה בהמשך ממנהיגיה הבולטים של "החלוץ הצעיר" ופרופסור מוערך להיסטוריה בישראל); מרדכי (מרסל) מבורך (היה בהמשך ממנהיגיה הבולטים של "השומר הצעיר" בבולגריה, חבר קיבוץ יד מרדכי ומפעיליה המרכזיים של יהדות בולגריה בישראל); נסים נתן (הידוע בכינויו "בלגיה", היה בהמשך חבר קיבוץ איל וגם הוא נמנה על פעיליה המרכזיים של יהדות בולגריה בישראל).
הנהגת התנועה כללה מי שהיו חברי תנועות נוער לפני המלחמה, צעירים אחרים ש"התבשלו" בתוך התנועה הציונית ומצטרפים חדשים. רצ"ב תמונה של מרכז "החלוץ" (למעשה ההנהגה).
הצלחת התנועה הייתה מעבר למצופה – הנוער היהודי זרם בהמוניו ותוך חצי שנה מתחילת פעולתה קלטה התנועה 2,000 בני נוער ב-19 קנים בסופיה ובערי השדה בהם היו קהילות יהודיות. נקבעו שלש שכבות גיל, כשהגבוהה מביניהן, שכבת "מגשימים", קלטה את בני ה-17-19. "החלוץ" קיימה פעילות תרבותית וספורטיבית וקורסים לעברית. במסגרת הגברת החינוך הציוני-סוציאליסטי, ומתוך זיקה לתנועה הקיבוצית, הקימה התנועה חווה חקלאית, בה הוכשרו בוגריה לקראת עלייתם.
אחד השליחים שהגיע מהארץ – ונייה פומרנץ, מילא תפקיד מפתח בהקמתה וטיפוחה של "החלוץ". הוא הדריך והינחה את התנועה בצעדיה הראשונים. מי שהכירוהו ושהו במחיצתו, מאוחדים בדעה שהיה בעל אישיות כריזמטית ומנהיג טבעי, שתרם לעליית "החלוץ" על דרך המלך תוך פרק זמן קצר. ונייה פומרנץ היה חבר קיבוץ רמת רחל ואחד הפעילים המרכזיים במוסד לעליה ב'. לימים הפך למדען גרעין והיה בין מקימי הכור בדימונה.
בינתיים החל מאבק רעיוני חריף על לב הנוער היהודי בין "החלוץ", לארגון הנוער של "חזית המולדת", שבמרכזה המפלגה הקומוניסטית. האידאולוגיה הסוציאליסטית ורעיונות לשוויון סוציאלי שעמדו ביסוד המפלגה הקומוניסטית לא היו רחוקים מהנוער היהודי ורבים הלכו שבי אחריהם. חלק מבוגרי "השומר הצעיר" הצטרפו בתקופת השלטון הפשיסטי ל-R.M.S (בתרגום: "ברית הנוער העובד") או לתנועת הפרטיזנים שנלחמו בפשיסטים (ראה מאמר: "השתתפות הנוער היהודי בתנועת המרי בבולגריה"). ה-R.M.S (או בהיגוי השגור בפי כל: Rems וחבריו נקראו רמסיסטים) היה למעשה ארגון הנוער הבוגר של המפלגה הקומוניסטית. Rems הזדהה כ"ארגון שמאל" והתהדר בתואר: "נוער פרוגרסיבי". התנועה התקיימה עד 1947 ובשנה זו הצטרפה רשמית למפלגה הקומוניסטית.
ברית המועצות ניצחה את גרמניה הנאצית וסילקה את המשטר הפשיסטי מבולגריה. מבלי להמעיט מהביקורת כלפי הדיקטטורה האכזרית של סטלין, אין להתעלם מכך שיהדות בולגריה ניצלה מהשמדה הודות לתבוסה שהנחילה ברית המועצות הקומוניסטית לגרמניה הנאצית. ואכן, בעקבות תפישת השלטון ע"י "חזית המולדת", בני נוער יהודי רבים הצטרפו ל- Rems ונוצר מאבק חריף בין "החלוץ" ל- Remsעל לב הנוער היהודי. ההתנגדות העיקרית ל"החלוץ" באה דווקא מצד הקומוניסטים היהודים, שלא בחלו באמצעים, כולל השמצות שהתנועה הציונית חותרת תחת אושיות המדינה הבולגרית. הקומוניסטים היהודים שהיו היריבים המרים ביותר של התנועה הציונית, עשו כל מאמץ כדי לפגוע בציפור נפשה של התנועה הציונית – העלייה. במאבק זה נאלצה "החלוץ" להתגונן במרץ מההאשמות נגדה, לעמוד בויכוחים אידאולוגיים ולהלך בין הטיפות. התנועה הצהירה על תמיכה בחזית המולדת. בסופו של דבר, הייתה יד "החלוץ" על העליונה במאבק האידאולוגי נגד Rems. זמן קצר לאחר הקמת "החלוץ" בחר בה רוב הנוער היהודי החדור רוח לאומית, כביתו הטבעי.
3. הפילוג:
האידיליה של תנועת נוער ציונית-חלוצית אחת (במקום כמה תנועות נוער, כמו שלפני המלחמה) נמשכה שנה אחת בלבד – מראשית אוקטובר 1944 ועד נובמבר 1945. בתאריך זה חידשה "השומר הצעיר" את קיומה כתנועה עצמאית. חידוש פעולתה מסמל את פילוג "החלוץ" לשתי תנועות נוער: "החלוץ הצעיר" ו"השומר הצעיר".
החברים שפרשו מ"החלוץ" כללו גרעין של אנשי "השומר הצעיר" לשעבר (לפני המלחמה). הצטרפו אליהם חברי "החלוץ" שהזדהו אידאולוגית עם "השומר הצעיר" (שלא היו קודם חברי תנועה זאת).
שאר החברים, שרובם הושפעו ע"י וניה פומרנץ והזדהו עם הקיבוץ המאוחד ועם "אחדות העבודה" (תנועת האם של הקיבוץ המאוחד, שהיתה בשלבים שונים גם מפלגה בישראל) הקימו את תנועת הנוער "החלוץ הצעיר" שהזדהתה באופן רשמי עם הקיבוץ המאוחד. אל מנהיגיה הבולטים של "החלוץ הצעיר" נימנו: סימצ'ו איסקוב – המשורר הבולט ביותר של יהדות בולגריה (אתר זה מקדיש לזכרו של סימצ'ו איסקוב מדור נפרד), ניקו נסימוב (שהיה מזכיר "החלוץ" עד לפילוג, לימים – נסים בר-יעקב, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית) מישל קונפינו (ראה לעיל), וליזקה נתן (חברת "מכבי הצעיר" לפני המלחמה).
הפילוג נערך בצורה מסודרת, במסגרת הסכמה בין שני הצדדים, שכללה את חלוקת 17 הקנים של "החלוץ" הפזורים ברחבי המדינה.
להנהגה הארצית של "השומר הצעיר" שנבחרה בעקבות הפילוג נמנו חברים וותיקים (מלפני המלחמה) וחדשים שזה עתה באו. רצ"ב תמונת ההנהגה הארצית (באמצע השורה העליונה – אליעזר ארדיטי – שליח מקיבוץ מעברות שנשלח מהארץ. חבר ההנהגה, מרסל מבורך, הוא מהבית"רים שעשו את המעבר).
בראש "החלוץ הצעיר" עמדה "טרוייקה": ניקו ניסימוב (מזכיר "החלוץ" עד לפילוג) סימצ'ו איסקוב (לא זכה לעלות – נפטר משחפת בינואר 49) ומישל קונפינו.
בתמונה מימין: ניקו נסימוב, מטי בכר (חברה מבורגס) סימצ'ו איסקוב ומשה פאנו (חבר מקרנובאט).
שתי התנועות התקיימו זו בצד זו מנובמבר 45 עד סיום השלב של העליה הגדולה במאי 49, תוך תחרות בריאה ביניהן.
הסיבות לפילוג:
בעקבות מיגור המשטר הפשיסטי ע"י ברית המועצות, הסכנה מפניה חששו ראשי התנועה הציונית בבולגריה, הייתה, הצטרפות המונית של הנוער היהודי ל-Rems. הקמת "החלוץ" כתנועת נוער ציונית חלוצית יחידה, נועדה, בין היתר, להתמודד עם הסכנה. אך דומה היה שזו חלפה עם התבססות "החלוץ" ועמידתה המוצלחת בהתמודדות האידאולוגית מול Rems. עם חלוף סכנת ההשפעה הקומוניסטית על הנוער היהודי, נבטו זרעי הפילוג.
בוגרי "החלוץ" חונכו לעלייה והגשמה חלוצית בקיבוץ. שלשת הזרמים העיקריים של התנועה הקיבוצית היו: הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, ואיחוד הקבוצות והקיבוצים. כשבוגרי "החלוץ" עלו, כבר ברדתם מהאנייה, על הרציף בנמל חיפה המתינו להם נציגי הזרמים השונים וניסו לשכנעם להצטרף אליהם. הבעיה נוצרה כשמסע השיכנוע להצטרף לקיבוץ המאוחד החל עוד בבולגריה, בין כותלי "החלוץ". יש לזכור שתנועה זאת התיימרה להיות תנועת נוער ציונית חלוצית, העומדת מעל החלוקה לזרמים השונים של התנועה הקיבוצית.
לדעת רבים, מקור הבעיה היה בשליח ווניה פומרנץ – איש הקיבוץ המאוחד. כפי הנראה וזאת לדעת רבים מאד, ווניה לא הסתיר את כוונתו למשוך את התנועה ובוגריה לקיבוץ המאוחד. מגמה זאת נתקלה בהתנגדות נמרצת מצד אנשי "השומר הצעיר" בארץ ובוגרי התנועה בבולגריה, שהצטרפו ל"החלוץ" עם הקמתה. בארץ הצטרפו למקטרגיו של ווניה גם אנשי איחוד הקבוצות והקיבוצים שלא הייתה להם תנועת נוער בבולגריה. (מאוחר יותר, בשנת 1946 הוקמה תנועת הנוער "בונה ומגן" שהשתייכה ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים"). היטיב לתאר את ההשתלשלות ד"ר שלמה שאלתיאל בספרו "מארץ הולדת למולדת" (מס' 1 ברשימת המקורות להלן, עמ' 177):
"חברי 'השומר הצעיר' ו'חבר הקבוצות (והקיבוצים)' האשימו את וניה פומרנץ שבמסווה של כלליות הוא שומר בעיקר על האינטרסים של הקיבוץ המאוחד, חברי הקיבוץ המאוחד האשימו את נאמני 'השומר הצעיר' בכניעה לתכתיבים מן הארץ שהורו להם על הקמת תנועת 'השומר הצעיר' עצמאית ואילו חברי חבר הקבוצות האשימו את נאמני הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי בהעלמת מידע על קיומו של זרם הקבוצות מן הבוגרים לקראת עלייתם".
אנשי "השומר הצעיר" (בארץ ובבולגריה) דרשו לפרק את המסגרת המשותפת, לטובת פדרציה של תנועות נוער ציוניות. מנגד טענו תומכי ווניה, שאסור לפלג את התנועה, כי הדבר יחשוף את הנוער היהודי בפני הסכנה הקומוניסטית שעדיין לא חלפה. הועלתה אפילו טענה שבוגריה וחניכיה של "השומר הצעיר" העצמאית יפלו כפרי בשל בידי Rems. הוויכוח בעד ונגד פירוק "החלוץ" נמשך במשך רוב שנת 1945 עד שהוכרע ע"י פרישת "השומר הצעיר" והקמתה כתנועה עצמאית, בנובמבר אותה שנה.
שאלה בלתי נמנעת היא: האם ווניה פומרנץ היה הסיבה לפילוג, או שמא גורם מזרז בלבד? הסימנים העיקריים המצביעים לטובת האפשרות השנייה הם:
א. הנוער היהודי בבולגריה הוכיח שהוא בעל זיקה יהודית וציונית חזקה. עם חלוף הסכנה להזדהותו עם המשטר הקומוניסטי ולהצטרפותו ל- Rems נשמטה הקרקע מתחת לאחת הסיבות להקמת "החלוץ" כתנועת נוער ציונית חלוצית יחידה;
ב. יש לזקוף את פילוג "החלוץ" במידה לא קטנה להשפעה מן הארץ. שלשת הזרמים של התנועה הקיבוצית היו בעלי אינטרסים מנוגדים ושאיפתן הטבעית הייתה לנגוס נתח גדול יותר מעליית בוגרי "החלוץ". לקיבוץ הארצי – השומר הצעיר הייתה לפני המלחמה תנועת נוער חזקה ומבוססת בבולגריה. היה זה אך טבעי שאחרי המלחמה תבקש תנועה זאת לחדש את פעולתה העצמאית, ברגע שהתנאים יאפשרו זאת וכך אכן אירע.
4. סיכום:
פילוג שחל בתנועה שנה אחת לאחר הקמתה, הוא לכאורה כישלון. אך במקרה של "החלוץ" הכישלון הוא לכאורה בלבד. הקמת "החלוץ" הייתה ניסיון יוצא דופן שניכפה בלחץ נסיבות חיצוניות. המטרה הייתה להתגבר על מחלוקות והבדלי השקפות אידאולוגיים, כדי לקבץ את כל הנוער היהודי הציוני תחת אותה קורת גג. כך קיוו להתמודד עם האיום האידאולוגי מצד הקומוניסטים. במבחן התוצאה הניסיון של "החלוץ" היה הצלחה גדולה וזאת חרף הפילוג, מאחר שהתנועה הצליחה בפרק הזמן הקצר של קיומה להתמודד בהצלחה עם שתי המשימות המרכזיות שעמדו בפניה:
– ריכוז המוני הנוער היהודי הציוני בבולגריה בקנים של התנועה והפניית בוגריה לעלייה;
– התמודדות אידאולוגית מוצלחת עם תנועת הנוער הקומוניסטית ובמיוחד עם הפעילים היהודים שבה, ששאפו "לבלוע" את הנוער היהודי אל קרבם. כראייה לכך יכולים לשמש אותם בוגרי "השומר הצעיר" שבתקופת השלטון הפשיסטי הצטרפו ל- Rems. רבים מהם חזרו בהם והצטרפו ל"החלוץ" אחרי הקמתה.
אחרי השגת שתי המטרות, הפילוג על רקע קיום תנועות פוליטיות שונות בתוך המחנה הציוני החלוצי, היה ככל הנראה בלתי נמנע. עם זאת, הפילוג לא פגע בנהירת הנוער היהודי אל תנועות הנוער הציוניות החלוציות. בשנת 1947 מנה הנוער הציוני המאורגן בבולגריה כ- 5,000 חניכים. זאת, בשעה שכלל האוכלוסייה היהודית בבולגריה מנה 49 אלף נפשות.
מאמר זה לא היה נכתב אלמלא ספרו של ד"ר שלמה שאלתיאל על העלייה מבולגריה (מס' 1 ברשימת המקורות) והערותיו החשובות לכתב היד.
התודה נתונה גם לפרופ' נסים בר-יעקב, לד"ר צבי קרן, ד"ר משה מוסק ולגב' אביבה מבורך על הערותיהם.
איזי אלמוג,
אוגוסט 2012, ירושלים
מקורות:
1. "מארץ הולדת למולדת" – ד"ר שלמה שאלתיאל, הוצאת עם עובד, 2004;
2. "פליטים מנצחים אימפריה" – זאב (וניה) הדרי, הוצאת הקיבוץ המאוחד;
3. אניות או מדינה – זאב צחור וזאב הדרי, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1982;
4. "השומר הצעיר בבולגריה אחרי מלה"ע ה-2 – מאמר מאת מרדכי מבורך;
5. ראיון עם פרופ' נסים בר-יעקב – חבר מרכז "החלוץ" ומי שנשא בתפקיד מזכיר כללי של התנועה;
6. ראיון עם אביבה מבורך – חברת הנהגת השומר הצעיר בבולגריה;
