בלילה שבין התשעה לעשרה במרץ 1943, הגיעו חוליות של שוטרים וחיילים בולגרים לבתיהם של ראשי הקהילות היהודיות, האליטה הציבורית והכלכלית, במספר ערים בבולגריה והודיעו להם להיות מוכנים לגירוש מיידי, יחד עם בני משפחותיהם. לפנות בוקר, הוצאו המגורשים מבתיהם ורוכזו במוסדות הקהילה.
גירוש מנהיגי הקהילות ומשפחותיהם באה למרבית יהודי בולגריה בהפתעה מוחלטת. איש מהמגורשים לא ידע מראש על מועד הגירוש ועל יעדו. היה זה השלב הראשון בביצוע התוכנית השטנית להשמדת יהודי בולגריה, אותה הכינו פקידי הנציבות לענייני יהודים יחד עם שליחיו של אדולף אייכמן, שהגיעו מברלין. תוכנית ההשמדה כללה גם את קהילות תרקיה ומקדוניה בשלמותן.
תרקיה ומקדוניה נכבשו על ידי הצבא הגרמני באביב 1941 מיוון ומיוגוסלביה, וסופחו מייד לבולגריה. שנתיים לאחר הכיבוש, בראשית מרץ 1943, כשיהודי בולגריה רוכזו לקראת גרושם, התדפקו חיילים ושוטרים בולגרים על דלתותיהם של כארבעת אלפים יהודי תרקיה וכשמונת אלפים יהודי מקדוניה, והורו גם להם להיות מוכנים תוך זמן קצר לגירוש. יהודי תרקיה הוסעו באכזריות ובתנאים בלתי אנושיים עד חופי נהר הדנובה ומשם הובלו על גבי ספינות רעועות, אל מותם בטרבלינקה. יהודי מקדוניה שולחו, צפופים ודחוקים בקרונות משא, ללא מנות מזון ומים מספיקות למחיה, אל אותו יעד בפולין. כמעט איש מהם לא חזר.
גורל דומה יועד לארבעים ושמונה אלף יהודי בולגריה. אולם כאן השתבש משהו בתוכנית ההשמדה הגרמנית-בולגרית. המשלוח הראשון של יהודי בולגריה שהיה כבר בדרכו למחנות המוות לא הגיע בסופו של דבר, ליעדו. כבר למחרת ליל הגירוש הגיעו הודעות ביטול מסופיה, שהורו לשחרר את העצורים ולשלחם חזרה לבתיהם. קהילת יהודי בולגריה היא האחת והיחידה מכלל קהילות ישראל באירופה, במדינות שנשלטו על ידי גרמניה הנאצית, שלא נשלחה להשמדה.
האם נס הצלתם של יהודי בולגריה היה רק יד המקרה? איך קרה שמכונת ההשמדה הגרמנית, המנוסה והמשומנת היטב, קרסה דווקא בבולגריה, גרורה חלשה ונידחת של ממלכת הרשע הנאצית? מי פעל למען ההצלה? וכיצד פעולה זו, הביאה לתוצאה כה מהירה ומוצלחת?
גורמים רבים ושונים תרמו על פי דרכם, ליצירת הרקע החברתי והפוליטי להצלת יהודי בולגריה:
הציבור הבולגרי בכללותו לא היה שותף למדיניות האנטישמית של הממשלה ולא הצטרף בהמוניו לפעולות האיבה נגד היהודים;
אישי ציבור, פוליטיקאים ואנשי רוח בולגרים יצאו חוצץ נגד החקיקה האנטישמית ונגד יחסה של הממשלה ליהודים;
חוגים ליברלים, דמוקרטים, סוציאליסטים וקומוניסטים, מחו ופעלו בתוקף נגד גזלת הרכוש היהודי והפגיעה בכבודם ובזכויותיהם;
ובאופן מפתיע גם הכנסייה הבולגרית, על בכירי הגמוניה, יצאה חוצץ בראש כל המתנגדים לרדיפת היהודים, להשפלתם ולגרושם מבולגריה.
כל אלה פעלו על פי דרכם להקל על סבלם של היהודים, אך לא הצליחו לשנות את המדיניות נגדם, למתן את הגזירות ולמנוע את הגירוש. רק אדם אחד, דימיטר פשב, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי פעל בצורה מהירה ונחרצת להצלת יהודי בולגריה והצליח לעשות את הבלתי אפשרי ואת הבלתי יאומן – למנוע את גירושם למחנות ההשמדה. פשב יזם וניווט באומץ לב, בהעזה ובהצלחה מדהימה, יחד עם מספר מועט של תומכים את המבצע שהביא לסיכול המזימה, שעות ספורות לפני יציאת קרונות המוות לפולין.
מי היה דימיטר פשב ומה הביא אותו למעשה כה נועז, בהתייצבו ברגע האמת בראש המחנה נגד ממשלת בולגריה הפשיסטית, הנכנעת ללחץ הבא מברלין, לחיסול יהודי בולגריה? מעשה שעלה לו בפיטוריו המיידיים מתפקיד יו"ר הפרלמנט ונידויו האישי והפוליטי. עד כמה חבים לו אנו, אזרחי ישראל ויהודי העולם, חוב מוסרי, על שהציל קהילה יהודית שלמה מהשמדה, שילם על כך מחיר אישי כבד אך לא זכה, לא בבולגריה ולא בישראל לתהילה ולהוקרה הראויים לפעלו.
השאלה ההיסטורית המתבקשת היא מדוע יצא פשב, פוליטיקאי מנוסה ושקול במארס 1943, למאבק נועז והרואי חסר כל סיכוי? ומתי חל המהפך ביחסו למצבם של יהודי בולגריה? לאחר שבשנות המלחמה הוא לא גילה בפומבי כל אהדה לגורלם. תשובות לשאלות אלו יכולות להבהיר גם את פשר הצלתם של יהודי בולגריה.
של הממשלה חל כבר בחורף 1940, למרות שהוא לא הגיע מיד לביטוי מעשי. השינוי חל אצלו כנראה, כאשר התקיים בפרלמנט הדיון הסוער על החוק להגנת האומה, וכאשר הושמעו בפומבי מחאות חריפות נגד החוק והוגשו לו באופן אישי ולחברי הפרלמנט, עשרות עצומות של מנהיגים דמוקרטים וליברלים, של גדולי
מצוקותיהם האזרחיות והכלכליות של יהודי בולגריה החלו למעשה עוד לפני פרוץ המלחמה,הן הלכו וגברו לאחר חקיקת "החוק להגנת האומה", בשלהי שנת 1940, והגיעו לשיאן בסתיו 1942, עם הקמת הנציבות לענייני יהודים היה אז פשב יו"ר מושב הפרלמנט שבו הועלתה הצעת החוק לקריאה ראשונה. פשב ניהל את הדיון בחוק ובסיומו גם הצביע עבורו, בלי להראות כל סימן שהוא מתנגד לו. קשה ליחס את התנגדותו, ביולי 1942 לחוק שהעביר את הסמכות לקביעת המדיניות כלפי היהודים, מהפרלמנט לקבינט, שינוי שהחמיר מאד את מצבם, כצעד שנועד להגן עליהם. ניתן ליחס את התנגדותו לחוק ההסמכה כמאבקו של פרלמנטריסט, סגן יו"ר הפרלמנט, המנסה להגן על מעמד בית המחוקקים וסמכויותיו.
ובכל זאת, יתכן שהמהפך אצל פשב נגד המדיניות האנטישמית הסופרים והמשוררים בבולגריה, של אנשי רוח, דת ומוסר, של ארגונים מקצועיים יוקרתיים כמו אגודות הרופאים ועורכי הדין ושל סתם, עמך. בתקופה זו נוכח לבטח פשב, בעוצמתה של רוח החופש, המוסר, הסובלנות והאחווה הבולגרית כלפי חבריהם, שכניהם ועמיתיהם היהודים. ומי כמו פשב שכל התכונות והמעלות האלה התקיימו אצלו באופן עמוק ויסודי יכול היה לעמוד מנגד ולא להיות חשוף ומשופע מעוצמתן. יתכן מאד, שאילו פשב לא היה ממלא את התפקיד הממלכתי שמילא באותו זמן, היה מצטרף בעצמו, לחזית הציבורית נגד החוק ונגד רדיפות היהודים ואולי אף מתייצב בראשה. מאחר שעוד משחר ילדותו ולאורך כל מהלך חייו היו היהודים וגורלם, שזורים בחייו וקרובים מאד ללבו.
המהפך חל עם כך, אצלו כנראה בסוף שנת 1940, אבל הגיע לידי ביטוי מעשי רק כאשר נודע לו שיהודי קיוסטנדיל, עיר מגוריו ואזור הבחירות שלו מיועדים להיות מגורשים מחוץ לגבולות המדינה, לגורל שבישר לו רעות. לאחר שנודע לו על כך, הוא פעל תחילה בזהירות רבה, כמי שאינו תופס מיד את גודל האירוע ההיסטורי שנטל על עצמו ואת היקף השלכותיו לגבי הצלת כל יהודי בולגריה. בשלב ראשון הוא הבין מהפנייה האישית עליו, שהוא נדרש להציל משפחה אחת, את משפחת ברוך שהייתה מיודדת וקרובה מאד למשפחת פשב. בשלב שני הוא תפס שמדובר בהצלת 1100 יהודי קיוסטנדיל. רק אחר כך הסתבר לו שמדובר ב8000 איש: האליטה הכלכלית, הציבורית והאינטלקטואלית של יהודי בולגריה. רק אז הוא החל לפעול בנחרצות רבה להצלתה. אבל כשנוכח לדעת שמדובר בגרוש כל יהודי בולגריה, הוא הכין את העצומה נגד הגרוש והחתים עליה 42 מעמיתיו בפרלמנט.
התפתחות דרכו האישית של פשב בהצלת יהודי בולגריה, ממחישה את המניעים הרחבים והעמוקים יותר, שיצרו את הרקע ההיסטורי להצלה. הגורם העיקרי שהשפיע כנראה על פשב לצאת לפעולה, היו אותם מאות בולגרים, באליטות ובקרב העם הפשוט שיצאו נגד המדיניות האנטישמית של הממשלה ונגד רדיפת היהודים ואותם האלפים, שלא הרימו אמנם את קולם נגד כל אלה, אבל המשיכו לקיים עם שכניהם היהודים יחסי שכנות טובה והמשיכו לשמור על קשריהם החבריים, המקצועיים והעסקיים עם מכריהם, ועמיתיהם היהודים. יחסים שרבים מאד לא נותקו בשעתם הקשה של יהודי בולגריה אלא להפך, הוכיחו את עצמם, בצורה מפתיעה, כאמינים וכאיתנים יותר, מאשר שערו תחילה. כל אלה הם לדעתי הבסיס והסיבה להצלחת פעולתו של פשב.
אסור לשכוח שפשב היה באותה תקופה קודם כל איש פוליטי. וכפוליטיקאי זהיר ורציני, הוא היה צריך להיות משוכנע, לפני שהתחיל בפעולתו האמיצה והמסוכנת למעמדו ולעתידו הפוליטי, שהמידע שבידו הוא נכון. ולכן הוא בדק היטב, בראש ובראשונה את מהימנות המידע. ובאשר לצדק ולמוסר שבפעולתו, לא היה לא צל ספק שהוא הולך בדרכו, בדרך הנכונה. אבל חשוב מכל היה שהמאבק שיזם, לא יהיה פעולת סרק כושלת שלא תביא בסופו של דבר להישג כל שהוא ורק תגרום לו לנזק אישי. מתאים לפשב לא לפעול בחפזה ובחוסר אחריות ולשקול בכובד ראש את מעשיו ואת השלכותיהם. ואם הוא פתח בפעולה, כמעט לבדו יום לפני בצוע גזר הדין על יהודי בולגריה, הוא היה משוכנע באותה עת שיוכל להפיח מחדש ובעוצמה גדולה יותר את רוח הסובלנות, המוסר והצדק שנשבה בבולגריה בתקופת הדיונים בפרלמנט, על החוק להגנת האומה, ויצליח לגייס לנושא, הרבה יותר קריטי ויותר דרמטי, את חבריו בפרלמנט ואת הציבור הבולגרי בכללותו.
על הצלחתו של פשב לדחות, ובדיעבד לבטל את גזרת הגרוש, שמענו כאן רבות אף שיש לגבי שאלה זו עוד מה להיאמר ואותם דברים אמורים לגבי כישלונו להעביר בפרלמנט החלטה גורפת נגד רדיפת היהודים וגרושם מבולגריה, שהביאה בסופו של דבר למפלתו הפוליטית והאישית. אך מה שחשוב ביותר להדגיש, היא את העובדה שפשב לא פעל בחלל ריק. קשה מאד לשער שפוליטיקאי בתפקידו ובמעמדו של פשב יכול היה ברומניה, בהונגריה או באיטליה, מדינות שלא נכבשו על ידי גרמניה הנאצית והיו במעמד דומה לזה של בולגריה, לקום ולעשות את מעשהו של פשב. חשוב מכך היה גם להצליח. פשב הצליח בבולגריה, כפועל יוצא מהיסטוריה רבת השנים של יחסים בין יהודים לבולגרים, ולפיכך הסיבות להצלחת ההצלה עמוקות וארוכות טווח, וכאמור לא כאן המקום והזמן לפרטם. אך ביסוד כל האירועים חייב לעמוד אדם, ובנוסף לכל הסיבות ההיסטוריות והסוציולוגיות התמזל מזלם של יהודי בולגריה ובשעה הקשה והרת הגורל הגדולה ביותר בתולדותיהם, קם להם אדם ישר, אמיץ ונחוש בהחלטתו, לפעול בנחרצות להצלתם. אדם זה היה דימיטר פשב
