fbpx
צילום: באדיבות אוסף קומפורטי על יהדות בולגריה

יהדות בולגריה מנפילת המשטר הפרו-נאצי ועד לעלייה הגדולה – 1944-49

חלקה השני של הרצאה שד"ר שלמה שאלתיאל נשא בקונגרס שהתקיים בסופיה בנובמבר 2013

חלקה השני של ההרצאה מתחיל ב-9 לספטמבר, 1944 עם כניסת הצבא האדם לבולגריה ונפילת המשטר הפרו-נאצי במדינה. מלה"ע השנייה עדיין בעיצומה, אך בולגריה מצטרפת למדינות הנלחמות בגרמניה הנאצית.  (הערת המערכת).  

עם השחרור וכניסת הצבא האדום לבולגריה, הגיע אל היהודים מידע וצילומים מאתרי ההשמדה של עם ישראל ולראשונה היו השמועות המקוטעות שהגיעו בעבר – לעובדה מחרידה. זעזוע טראומטי פקד את יהודי בולגריה שניצלו ברגע האחרון, לנוכח אישור הידיעות על רציחת יהודי תרקיה ומקדוניה. המחשבות כי גם הם עצמם היו כפסע מאותו גורל הטרידו מחדש וגרמו לפרץ זעם נגד המשטר הפרו-פשיסטי שמוגר.

עם כניסת הצבא האדום לבולגריה לאחר 9 בספטמבר והקמת ממשלת "חזית המולדת" בהנהגת המפלגה הקומוניסטית, עמדה הקהילה היהודית על פרשת דרכים – בין שיקום והשתלבות בבולגריה החדשה, לבין ציונות, עלייה והשתלבות במאבקי היישוב להקמת מדינה יהודית. היהודים הועמדו בפני הדילמה: ראשית חדשה בבולגריה או ראשית הסוף של גולת בולגריה.

בולגריה הציעה: פיצויים ושיקום לאחר שיפור בכלכלת המדינה, שוויון אזרחי, תפקידים, השכלה חינם לצעירים, סוציאליזם.
ארץ-ישראל הציעה: שיבה לחיק העם היהודי, מאבק לעצמאות מדינית, חברה אנושית ויהודית חדשה: קיבוץ, מושב, חקלאות, עיר יהודית, כלכלה עם יוזמה פרטית, שפה חדשה, הגשמת החלום "בשנה הבאה בירושלים".

אירועי 9 בספטמבר 1944 מצאו בבולגריה קהילה יהודית פגועה, שהתרוששה מבחינה כלכלית, חסרת בסיס להתאוששות וחרדה לנוכח המציאות של סובייטיזציה של החיים בבולגריה.

שני הכוחות המרכזיים בציבור היהודי אחרי ה-9 בספטמבר 1944 היו: מצד אחד – הציונים, שהנהיגו עשרות שנים את הקהילה ונדחקו באלימות מן ההנהגה לאחר ה-9 בספטמבר; ומהצד השני – הקומוניסטים היהודים שתפסו בכוח את השלטון. שני כוחות אלה נמצאו מקוטבים בשאלה המרכזית – לאן פניה של יהדות בולגריה. רק בעניין אחד לא נחלקו הדעות ביניהם – השיקום. הדחיפות שיש להעניק לטיפול בבעיות שיקום הקיום הפיסי של היהודים לא הייתה שנויה במחלוקת, למרות שהמוטיבציה האידיאולוגית לכך, הייתה שונה. הציונים ראו בשיקום המיידי שלב הכרחי, לקראת ארגון העלייה לארץ ואילו עבור הקומוניסטים היהודים היווה השיקום, שלב ראשון לקראת התבססות היהודים בבולגריה והשתלבותם במשטר החדש. בקהילה היהודית התנהל מאבק שהלך והתעצם בין הציונים לבין הקומוניסטים היהודים – להלן האבסקציה, כלומר הסקציה היהודית במפלגה הקומוניסטית הבולגרית. המאבק התנהל בכמה תחומים:

א. השליטה על המוסדות המרכזיים והמקומיים של הקהילה היהודית ודרישת הציונים לדמוקרטיזציה של הקהילות;
ב. קביעת אופיו ומגמותיו החינוכיות של בית הספר העברי;
ג. יעדי הסיוע החומרי ליהודים, שהגיע מגורמי חוץ: האם לתמיכה במפעלים קונסטרוקטיביים להשתלבות היהודים במדינה, או סיוע רחב לנזקקים עד למציאת פתרונות עלייה;
ד. ההשפעה על הדור הצעיר;
ה. המדיניות ביחס לעלייה.

לשני הגורמים שנאבקו על הנהגת הציבור היהודי היה ברור, שהשליטה על הקהילה תלויה במידה רבה בהבטחת ההשפעה על הנוער. בחודשים הראשונים שלאחר ה-9 בספטמבר, הוכתרו מאמציהם של האבסקציה מחד ושל תנועות הנוער הציוניות מאידך, בהצלחות ארגוניות נכבדות. הנוער היהודי שהיה נלהב מתנאי החופש בהם זכה והיה צמא לפעילות חברתית והשכלתית, נהר אל מועדוני "החלוץ", "השומר הצעיר" ו"החלוץ הצעיר" וגם אל סניפי הנוער של "חזית המולדת" (Р.М.С). ברם, תוך זמן קצר גברה הצטרפות הנוער היהודי לתנועת הנוער הציונית, בהן מצא תשובה למאוויי הנעורים וגם לשאיפות הלאומיות שלו. נטישת תנועת הנוער של "חזית המולדת" על ידי הצעירים היהודים, איימה לחסום את אחד מאפיקי ההשתלבות העיקריים של היהודים במשטר החדש.

פעילי האבסקציה השקיעו מאמץ וממון רב להגברת השפעתם על הנוער היהודי, תוך שימוש במנגנון הממשלתי והמפלגתי שלהם. הם שילבו במאבקם בתנועה הציונית ובתנועות הנוער שלה, תעמולה שמטרתה הייתה להחשיד את התנועה הציונית בחוסר נאמנות למדינה ולמשטר. האשמות ופיתויים כלכליים, היו רק חלק מן האמצעים שננקטו נגד תנועות הנוער הציוניות. הפגיעה המכאיבה ביותר בהן, שאף סיכנה את בסיס קיומן והתפתחותן, הייתה מניעת העלייה, בהתערבות האבסקציה.

על רקע מדיניות הלחץ וההפחדה, שנקטה הנהגת האבסקציה כלפי התנועה הציונית, בולטת מאוד פגישת משלחת צירי התנועה הציונית בבולגריה, לקונגרס הציוני ה-כ"ב, עם גיורגי דימיטרוב  (Георги Димитров) ראש הממשלה ומנהיגה הנערץ של המפלגה הקומוניסטית בבולגריה, ב-2.12.1946. הפגישה שנערכה ביוזמת דימיטרוב, הייתה ציון דרך ביחסי השלטון עם התנועה הציונית בבולגריה הקומוניסטית, גם לנוכח המאבק בין בריה"מ והמערב בשנים 1945-49 וגם על רקע הגישה השלילית של הקומוניסטים כלפי הציונות שכונתה על ידם תנועה ריאקציונית. דימיטרוב ביקש מחברי המשלחת לייצג את האינטרסים של בולגריה בקונגרס ולהדגיש את עובדת הצלתם של יהודי בולגריה ותנאי החופש והשוויון שהוחזרו להם, לאחר כינון שלטון "חזית המולדת". נציגי התנועה הציונית, ביקשו מצדם לאשר את חידוש העלייה מבולגריה ולהבטיח את מעמדה וחוקיות פעילותה של התנועה הציונית. שתי הבקשות נענו בחיוב והדבר נתפרסם בכלי התקשורת למחרת היום. נראה, שהזמנת המשלחת הציונית על ידי מנהיג בולגריה, הייתה תוצאה הגיונית מהערכת יחסי הכוחות הנאבקים על הבכורה בציבוריות היהודית. היה ברור, שרוב רובם של יהודי בולגריה, ציונים ולא ציונים, גילו עניין רב והזדהות עם שאיפת העם היהודי לאחר השואה, לבנות מולדת ולהקים מדינה. ברוח זו היו גם הברכות שהשמיע דימיטרוב באוזני המשלחת.

גם אם מטרתו העיקרית של דימיטרוב היתה שיפור תדמיתה של בולגריה בפורום הציוני העולמי – בעל ההשפעה במערב, להכרזותיו של ראש המדינה ומנהיגה הבלתי מעורער של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית, היה ערך רב מאוד. הכרזת דימיטרוב על הסכמת בולגריה לעלייתו של כל יהודי שירצה בכך, העניקה לגיטימציה לעלייה ולתנועה הציונית. מעמדו של דימיטרוב בבולגריה בשנת 1946 והיוקרה שהוא נהנה ממנה במוסקבה כלוחם אנטי-פשיסטי וכמזכיר הקומינטרן הוסיפה משקל מיוחד לדבריו. עובדה זו לא מנעה מן האבסקציה לחדש את התקפותיה על התנועה הציונית ופעיליה, מיד לאחר שנסתיימו שני הכנסים הבינלאומיים החשובים: הקונגרס הציוני הכ"ב בדצמבר 1946 וועידת השלום בפברואר 1947.

הקומוניסטים היהודים ניהלו מאבק מלווה באיומים והאשמות נגד התנועה הציונית. ראשיה הואשמו בפילוג הקהילה, בעידוד לאנטישמיות, בחוסר לויאליות לעם הבולגרי שהציל את יהודי בולגריה, בהמרדה, בהרפתקנות ובחוסר אחריות. ראשי התנועה כונו ריאקציונרים, פשיסטים ואימפריאליסטים ונשיא ההסתדרות הציונית ויטאלי חיימוב, נכלא באשמת עסקי "שוק שחור". המאבק העיקרי התנהל נגד תנועות הנוער הציוניות, כי היה ברור לכל, שהכרעת הצעירים, להשתלבות או לעלייה, תקבע את עתיד הקהילה.

המאבק בקרב הקהילה היהודית נמשך, כשאחיזתה הציבורית של הנהגת הקומוניסטים היהודים נחלשת והולכת ואילו התנועה הציונית ותנועות הנוער שלה רושמות הישג אחר הישג. החשוב מכולם – התגברות השאיפה לעלייה וביטויי הזדהות עם הציונות ועם העם היהודי והיישוב בארץ, במאבק נגד המנדט הבריטי ולמען הקמת מדינה יהודית. כתוצאה מן הלחץ לעלייה ובעקבות החלטת הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של בולגריה, לאפשר את עליית כל היהודים המעוניינים לצאת מבולגריה לארץ ישראל, הוסכם בין נציגי המוסד לעלייה ב' לבין ממשלת בולגריה על עלייה המונית מבולגריה. הנהגת האבסקציה נכנעה להחלטת ראשי מפלגתם, למרות שראתה בכך בגידה בהשקפת עולמה, ביחס לסיכוייה של יהדות בולגריה להשתלב במשטר הסוציאליסטי הנבנה בבולגריה. בסופו של דבר, דרשו אנשי האבסקציה, שעדיין ניהלו את הקונסיסטוריה היהודית בבולגריה, לאפשר להם לארגן את העלייה של בני עמם. אכן, גם במקרה זה שחוק עשתה ההיסטוריה עם בני האדם, כאשר בניגוד לכל היגיון, הקומוניסטים היהודים דרשו ואף קיבלו את הרשות של מוסדות המדינה לארגן את העלייה ההמונית של יהודי בולגריה בשנים 1948-49, בניגוד מוחלט להשקפת עולמם ולמדיניות התקיפה שניהלו נגד העלייה. למרבה ההפתעה, הקומוניסטים היהודים שהובסו במאבק הפנים-קהילתי "זכו" לסייע בהגשמת שאיפתם של יריביהם – הציונים. הנהגת התנועה הציונית, שראתה בעלייה את הגשמת החלום הציוני וגולת הכותרת של פעולתה במשך עשרות שנים, שיתפה פעולה באין ברירה עם הקומוניסטים היהודים בארגון העלייה ודאגה לכך, שזרם העולים לא יופסק באופן שרירותי ומפתיע.

לאחר חתימת הסכם השלום עם בולגריה ב-10 בפברואר 1947, החל תהליך מואץ שבמהלכו השתלטה המפלגה הקומוניסטית על המבנה הפוליטי והכלכלי של המדינה. הכוחות שהיוו בעבר חלופה לשלטונה של המפלגה הקומוניסטית סולקו מן הזירה הפוליטית ומפלגות האופוזיציה פורקו לאחר שהואשמו בחתרנות. התקבלה חוקה חדשה, הושלם השלב הראשון בקולקטיביזציה של החקלאות, הולאמו מפעלי התעשייה הפרטית ועוד. לחילוקי הדעות בצמרת המפלגה הקומוניסטית הבולגרית התלווה לחץ פוליטי, אידיאולוגי, כלכלי וצבאי מצד הנהגת ברית המועצות. המנהיג הקומוניסטי הבכיר וסגן ראש הממשלה טראייצ'ו קוסטוב, עמד במרכז הביקורת של סטאלין והואשם בלאומנות, בחתירה נגד מנהיגותה של מוסקבה, בחיקוי "דגם ההתנהגות" של טיטו. קוסטוב כממונה על שירותי הביטחון החשאיים, נתן את האישורים לעלייה בסוף דצמבר 1947 ולעלייה הגדולה ב-1948-49. בשמו התפרסמה גם הצהרה לפיה: "בולגריה מזדהה עם מאבקה של ישראל על קיומה ועצמאותה ומבטיחה את עזרתה במאבק זה".

למרות ההרעה שהחלה להסתמן ביחסה של בולגריה כלפי ישראל על רקע "המלחמה הקרה" ובעקבות הזדהותה של ישראל עם עמדות המערב בזירה הבינלאומית, ועל אף העובדה שבעת המשפט נגד טראייצ'ו קוסטוב הוסיפה התביעה "חטאים" רבים לכתב האשמה נגדו, חשוב לקבוע שתמיכתו של קוסטוב בעליית היהודים לא שימשה עילה להאשמות נוספות במשפט הראווה שנערך נגדו בדצמבר 1948. האיש נידון למוות ופסק הדין בוצע באותן חודש. גם כאשר טוהר שמו כעבור שבע שנים לא היה אזכור לעליית היהודים כאחד "הפשעים" שנסלחו לו. לפנינו עוד הוכחה שהגירת יהודי בולגריה לא הייתה סלע מחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בהנהגת המפלגה הקומוניסטית (להוציא עמדת האבסקציה). 
 
תלותה של בולגריה בברית המועצות בעשור הראשון של "המלחמה הקרה" הייתה כמעט מוחלטת. אם כן, מה הייתה עמדת ברית המועצות ביחס להגירה היהודית ממזרח אירופה בשנים 1945-46? שתיים היו מטרותיה העיקריות של ברית המועצות בקביעת יחסה כלפי יציאה המונית של יהודים מארצות מזרח אירופה ובולגריה בכלל זה, לפלשתינה:

א. ערעור מעמדה של בריטניה במזרח התיכון ושאיפתה של ברית המועצות להרחיב את השפעתה באזור לאחר מלה"ע השנייה;

ב. הרצון להפחתה ניכרת של האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה, במטרה להקטין את העול הכרוך בשיקומה וכדי למנוע את העימות עם האוכלוסייה המקומית, עקב התביעות הצפויות על החזרת רכוש יהודי לבעליו.
 
בארצות שהיו בתחום השפעת ברית המועצות, התעוררו בעיות ותופעות אנטישמיות עקב שיבת היהודים ליישובים שנעקרו מהם במלה"ע השנייה ודרישתם להחזרת זכויות, רכוש ומעמד. התפתחויות אלה הדאיגו את ממשלות מזרח אירופה, הן בגלל מצבן הכלכלי הרעוע והן בגלל המתח הצפוי עם האוכלוסייה המקומית וחוסר רצונן להתמודד בשאלה זו. ממשלות מזרח אירופה העדיפו לתת ליהודים ללכת ופתרון זה עלה בקנה אחד גם עם האינטרסים של ברית המועצות. מסמך פנימי של משרד החוץ הסובייטי מספטמבר 1946 שהופנה אל סגן שר החוץ הסובייטי דקאנוזוב, מאשר זאת. בפועל, כ-300 אלף יהודים עזבו את ארצות מזרח אירופה בדרכם לפלשתינה.

לבולגריה הייתה מחויבות מוחלטת למדיניות החוץ של ברית המועצות, אך היא נזהרה שלא לפגוע בבריטניה, על ידי התרת עלייה בלתי לגאלית המונית מבולגרי,ה בטרם ייחתם חוזה השלום עמה. עם חתימת חוזה השלום בפברואר 1947, הוסר החשש והותרה העלייה הבלתי לגאלית גם מבולגריה.

נאומו של אנדריי גרומיקו באו"ם על תמיכת ברית המועצות בהקמת מדינה יהודית, הביא לשיפור רב במעמד התנועה הציונית בבולגריה ולהתפתחות מסוימת בהנהגת האבסקציה ביחס לעלייה. מנהיג היהודים הקומוניסטים – פרופ' ז'אק נתן, שהיה מתנגד תקיף לציונות, נאם באספה המונית בבית הכנסת בסופיה והודיע, ש"היישוב בארץ ישראל הוא הפרח של העם היהודי. כל יהודי שירצה להגר, יעשה זאת באופן חפשי". היה בכך שינוי גדול בעמדותיו, גם אם בסיום נאומו הכריז שלמעשה, אין ליהודי בולגריה כל סיבה לעזוב את הארץ בה נולדו.

הכמיהה לעלייה צברה תאוצה בשנת 1947. אישים מן הארץ שביקרו בבולגריה דיווחו על עוצמת השאיפה לעלייה ועל האמונה שהעלייה תתגשם. בן-ציון רזניק מסר: "ארץ ישראל הפכה לחזון הממלא את תוכן חייו של הנוער התוסס… נוכחנו לדעת שאפשר היה לחסל את גולת יהודי בולגריה אילו היו לנו האמצעים והאפשרויות לכך." חברי משלחת ההסתדרות הכללית דיווחו על התרגשות מופלאה בקרב יהודי בולגריה:  "45 אלף יהודי בולגריה, אילו קיבלו הודעה שבעוד 4-5 שעות יכולים הם לעלות על ספינה ולצאת ארצה, היו עוזבים כל אשר להם ויוצאים… זה מצב מסוכן, מפני שאין סיכוי ממשי ליהודים אלה לעלות בקרוב ועלול לבוא משבר נפשי מסוכן…". יונה קוסוי הגדיר את המצב כ"סיטואציה משיחית".

האבסקציה עשתה ניסיון להפריד בין חיוב הקמתה של מדינה יהודית, לבין הסכמת בולגריה לעליית יהודים מבולגריה. חברי הפוליטביורו הבולגרי, ביניהם ואלקו צ'רבנקוב וטראייצ'ו קוסטוב, שראו בעזיבת היהודים לפלשתינה אינטרס בולגרי, הגיבו בתמיהה ושללו את נימוקי האבסקצייה. קוסטוב, שהיה יד ימינו של גיורגי דימיטרוב, סיכם את עמדתו על הצעת האבסקציה לבטל את קיומה של התנועה הציונית ברושמו: "לא מובן! בלתי הגיוני!".

הפריצה הגדולה של העלייה מבולגריה החלה בשלהי דצמבר 1947 עם עליית 420 חלוצים צעירים בשתי ספינות "הפאנים" ובפברואר 1948 – עם עליית 1,000 צעירים בספינה "בונים ולוחמים". בתוקף השינוי שחל בעמדת המפלגה הקומוניסטית של בולגריה כלפי העלייה, חל באופן הדרגתי "שינוי מאונס" גם בעמדת האבסקציה: מכוח לוחם נגד העלייה, לגורם ממתן ובולם את הרצון הגואה לעלות ולבסוף לגוף הנאבק לשלוט בארגון העלייה ההמונית. 
  
ביוזמת התנועה הציונית החלה הרשמה של המבקשים לעלות מיד ותוך שבועות נרשמו לעלייה אלפי יהודים. שליח המוסד לעלייה – שייקה דן, נשא ונתן עם השלטונות באמצעות שירותי הביטחון החשאיים של בולגריה. מרכז המוסד לעלייה בארץ דאג לספינות, הסוכנות היהודית והג'ויינט מימנו את התשלום לממשלת בולגריה עבור כל יהודי שיצא מן המדינה והקונסיסטוריה המרכזית דאגה להרכבת רשימות העולים ולסידורי המנהלה והתחבורה אל הנמלים בבולגריה וביוגוסלביה.
תחילה נדרש כל יהודי להצטייד בדרכון, כמקובל. לאחר מכן הסתפקו השלטונות בדרכונים משפחתיים. כאשר מספר הנרשמים התקרב לרבבות ומשרדי הממשלה לא עמדו בלחץ לוח הזמנים, בוטלה הביורוקרטיה המקובלת ומשרד הפנים הנפיק דרכונים קולקטיביים עבור כמה מאות עולים, לפי הרשימות שהוגשו לו על ידי הקונסיסטוריה היהודית.
 
בתקופת העלייה ההמונית, מדצמבר 1947 עד מאי 1949 (כלומר במשך 17 חודשים), עלו מבולגריה 40,000 יהודים. לפני תקופה זו עלו כמה אלפי יהודים וגם לאחר מאי 1949 עד 1952 עלו כמה אלפים נוספים.  אם כן, באישורה ובתמיכתה של ממשלה קומוניסטית הועברו מעל 45,000 יהודים, ממדינה בגוש המזרחי אל מדינה שהלכה והזדהתה עם המערב. כל זאת, באווירה של "המלחמה הקרה", שהחריפה בעולם בכלל ובבלקנים בפרט, בין מדינות מזרח אירופה לבין יוגוסלביה של טיטו.

לשאלה, האם היהודים נמלטו מבולגריה או גורשו ממנה, צריך להשיב: יהודי בולגריה לא נמלטו ולא גורשו. הם עלו. הפרידה מבולגריה לא הייתה קלה עבור רבים מהם, אך העולים עזבו את בולגריה לעבר ארץ ישראל, מתוך בחירה ולא מתוך חוסר ברירה. הצירוף בין השפעתם המצטברת של גורמים היסטוריים, אידיאולוגיים, פוליטיים, סוציו-אקונומיים ורגשיים, לבין נסיבות מקומיות ובין-לאומיות נוחות, הוא שחולל את העלייה ההמונית בבולגריה. העובדה, שכמעט כל יהודי בולגריה עלו בחודשים שלפני מלחמת העצמאות ובמהלכה, מאשרת את ההגדרה ההולמת עלייה זו: לא בריחה מארץ אוכלת יושביה, לא הגירה לארץ זבת חלב ודבש ולא יציאה סתם, אלא עלייה מתוך בחירה.

האם יש אופי ייחודי ל"מקרה יהודי בולגריה" בשנים 1939-49? נראה שכן. הייתה זו קרן אור זעירה באפלה. סיפורם של יהודי בולגריה בתקופת מלה"ע השנייה ובשנים שאחריה הוא סיפור עם סוף טוב. תקופה של סבל רב, רדיפות ואיום קיומי, נסתיימה בסופו של דבר באקורד אופטימי: הצלה ושחרור. גם ההמשך היה כזה: עליית רוב הקהילה מארץ בשליטה קומוניסטית בימי המלחמה הקרה והשתלבותה המוצלחת בהקמתה של מדינת ישראל, שהזדהתה עם המערב.
                
באפלה הנוראה של השואה, ולהבדיל, גם על רקע המלחמה הקרה בין הגושים, מהווים קורותיה של יהדות בולגריה קרן אור אמנם זעירה, אך בעלת משמעות רבה לעם היהודי ואף לאנושות. החיים גברו על המוות, ההצלה גברה על ההשמדה, הציונות והעלייה גברו על הגולה ועל הטמיעה. לנוכח האסון שפקד את עם ישראל, מהווה "מקרה יהודי בולגריה" מעין התרסה שמשמעותה – אפשר היה גם אחרת!  צינה מקפיאה, התעלמות ואדישות אפיינו את יחסם של עמים שונים באירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית, אל היהודים בסבלם ובאסונם.

לפני כחודש הודה ראש ממשלת צרפת בנאום פומבי, שמעצרם והסגרתם לגרמנים של רבבות יהודים – אזרחי צרפת שהובלו לאושוויץ, נעשה אך ורק על ידי המשטרה הצרפתית. היושר האזרחי והכבוד הלאומי מחייבים כל עם להודות בפשעים שנעשו על ידי מנהיגיו בעבר. כך מצפה ההיסטוריה מכל אדם ועם, המבקשים לבנות עתיד הומאני. על רקע השנאה והאיבה כלפי היהודים שהפגינו כמה עמים באירופה בחסות הנאציזם, בולטים החום והאמפטיה שאפפו את יהודי בולגריה מצד רובו של הציבור הבולגרי, למרות נחישותה האנטי-יהודית של ההנהגה הפרו-נאצית של המדינה, שלא הסתייגה מרצח היהודים, כרצח-עם טוטאלי ממניעים אידיאולוגיים. לא הכול היה דבש, אך העוקץ הוקהה והמסר ברור: אפשר היה גם אחרת והמפתח היה בידי בני האדם.  
  
אני מודה לכם על ההקשבה.

אהבתם את המאמר?

שתפו ב-Facebook
שתפו ב-Twitter
שתפו ב-Linkedin
שתפו ב-Pinterest

כתיבת תגובה

HebrewEnglishBulgarian

שלחו לנו הודעה

הרשמה לכנס בנושא רדיפה ושיתוף פעולה, הצלה והישרדות
22-24.5.23

בית מורשת יהדות בולגריה ביפו, איחוד עולי בולגריה, עמותת סלוודור, אגודת הידידות ישראל בולגריה, ועידת התביעות  מגרמניה, וקרן הרצלינה, מתכבדים להציג כנס בינלאומי בינתחומי בשיתוף יד ושם, מרכז דאהן בבר אילן, וסינמטק תל אביב: רדיפה ושיתוף פעולה, הצלה והישרדות: נקודות מבט חדשות על בולגריה והשואה לאחר 80 שנה

יום ב, 22 במאי – כנס בינלאומי – יד ושם, ירושלים
יום ג, 23 במאי –   כנס בינלאומי – מרכז דאהן – בר אילן
יום ד, 24 במאי – מרתון סרטים דוקומנטריים – סינמטק תל אביב

כרטיסים לסרט בעלות 25 ש"ח באמצעות קוד הנחה בולגריה25:

1. בחרו את הסרט הרצוי בקישור המצורף מטה
2. לחצו על לרכישה
3. סמנו מקומות באולם
4. במסך בו מופיע מחיר הכרטיס לחצו על בחרו סוג כרטיס ובחרו באפשרות קוד הטבה/שובר
5. הזינו את הקוד בולגריה25 והמחיר יתעדכן בהתאם להטבה
6. בכל שאלה ניתן לפנות למוקד שירות הלקוחות של סינמטק תל אביב 6876*

לחצו כאן לרכישת כרטיסים לסרטים באתר הסינמטק

09:30  ג׳אז בלקני – סרטו של ג׳קי קומפורטי – 76 דקות

ג׳אז בלקני מספר את סיפור החיים והמוזיקה של ניקו ניסימוב וחבריו היהודים מלהקת הג'אז הבולגרית "האופטימיסטים". הסרט מתאר את הצלחתם המטאורית כלהקה בסוף שנות ה- 30 בבולגריה. תחילתה של מלחמת העולם השנייה, כאשר בולגריה הצטרפה למדינות הציר, שינתה עבורם הכל. חוקים והגבלות על היהודים עצרו את ההופעות של הלהקה. כל חברי הלהקה היהודים גויסו למחנות לעבודת הכפייה כמו כל שאר הגברים היהודים, והקהילה כולה הייתה על סף הכחדה. ניקו נעצר על ידי הקומיסריון לענייני יהודים והועלה על משלוח שהיה מיועד למחנה המוות טרבלינקה. התערבותם של חבריו הבולגרים הצילה את חייו ברגע האחרון.

11:30 ספינת המעפילים סלבדור – סרטו של ניסים מוסק – 82 דקות

סיפורה הנשכח של ספינת המעפילים "סלבדור", שהפליגה מבולגריה לישראל ב1940- כשעל סיפונה 352 נוסעים, אך טבעה מול חופי טורקיה. מבין כל הנוסעים ששהו על הסיפון, רק 122 ניצלו. באמצעות חומרי ארכיון וראיונות עם ניצולים מגולל הבמאי, נסים מוסק, את סיפורה של האונייה "סלבדור" ואת סיפור ההעפלה של יהודי בולגריה, ומתעכב גם על האופן שבו התקבל האסון בקרב היישוב בארץ: התעלמות.

13:30 קרונות רכבת ריקים – פרופסור אדוארד גפני – 83 דקות

הסיפור המדהים של הישרדותם מזה של למעלה מ- 50,000 יהודים במלחמת העולם השנייה והרצח ההמוני של 11,393 יהודים מהשטחים ביוון ובמקדוניה שבשליטת בולגריה מזה. המזימה לרצוח את כל יהודי אירופה סומנה כ'סודית ביותר' אך הייתה פומבית. צילומי הרכבות הפכו את הפשע לגלוי. כשהעלילה נחשפה, קמו במחאה בולגרים משכבות רבות, מנהיגי כנסיות ומנהיגי פועלים, עורכי דין ורופאים. האם נסכן את חיינו כדי להציל מישהו? הבולגרים האמיצים האלה מעודדים אותנו לחשוב שאנחנו חייבים ויכולים לחולל שינוי.

15:30 האופטימיסטים – ג'קי קומפורטי – 81 דקות

סרט עטור פרסים על הנסיבות שהובילו להישרדותם החלקית של היהודים בממלכת בולגריה בתקופת השואה. "האופטימיסטים" (על שם להקת הג'אז שפעלה בבולגריה לפני המלחמה ואליה השתייכו חלק מהמרואיינים בסרט זה) הוא הסיפור הכמעט-לא-נודע אודות הישרדותם של יהודים בולגרים בידי נוצרים ומוסלמים. הסרט זכה בפרס השלום בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. בפרס הראשון בקטגוריה של סרט תיעודי על "החוויה היהודית" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים, ובציון הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים "חלומות ותקוות" בארה"ב.

17:00 אירוע נעילת הכנס: חיבוקים בבולגרית והקרנת בכורה עולמית של הסרט 'מונומנט לאהבה'

להרשמה ורכישת כרטיסים לאירוע הנעילה החגיגי התקשרו לטלפון 054-453-4157 (יפה) 

מנחה: ג׳קי קומפורטי

ברכות:

ד"ר ג׳קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהודי בולגריה

השגריר דוד כהן, יו״ר עמותת סלבדור

יצחק ליפובצקי, יו"ר האגודה לשיתוף ואחווה בין ישראל לבולגריה

ה"מ רומיאנה בצ'ברובה, שגרירת בולגריה בישראלמנחם

 מנחם ז. רוזנזפט: הפגנת ה-24 למאי נגד גירוש היהודים וסמליותה

18:00 –  הקרנת בכורה עולמית של הסרט 'מונומנט לאהבה' של ג׳קי קומפורטי

מונומנט לאהבה מתארת מסע שעשה ג'קי קומפורטי עם אמו, איקה קומפורטי עובדיה, במשך למעלה מ-25 שנה לחקור, לתעד ולחשוף את הנרטיב של העם היהודי בתקופת השואה בבולגריה. ככל שהמסע המשותף התקדם, הסיפור האישי של איקה הלך ונחשף. היא חלקה זיכרונות ותובנות. כשהיא מצאה את יומנה מזמן המלחמה נחשפו גם ציפיותיה, מחשבותיה ורגשותיה, כנערה צעירה, מול עולם שמתמוטט למול עיניה ומתדרדר למלחמה. עזרה ותמיכה מחברים סייעו לה בזמנים הקשים והאכזריים להתמודד עם הסכנות והאתגרים ולשרוד. סיפור של איקה הוא מניפסט אנטי-מלחמתי שמתעמת עם טוטליטריות ושנאת אדם ומציב מונומנט לאהבה.

"אהבה היא הכוח הגדול ביותר בעולם. 

זה חזק יותר מהדת, זה חזק מהכל. 

אם אתה אוהב, אתה אתה עושה.

אם אתה לא אוהב, שום דבר לא יקרה. 

באהבה מגדלים ילדים, באהבה קשר נוצר בין שני אנשים. 

באהבה אנחנו הופכים להורים לילדים.

באהבה אנחנו הופכים למורים לסטודנטים. 

כאשר אתה אוהב משהו, אתה עובד כל החיים ונותן. 

אתה לא נותן? אין חיים, אין יופי. בלי אהבה,

שום דבר לא קורה. נקודה”

– איקה קומפורטי עובדיה

20:00 -19:45 – שאלות ותשובות

כרטיסים בקופת הסינמטק קודש למימון הכנס: *6876

יום 2

לחצו כאן להרשמה ליום השני באוניברסיטת בר-אילן (עלות כרטיס 30 ש"ח)

9:30-10:00 התכנסות וכיבוד קל

 

12:00 – 10:00 מושב פתיחה

יו"ר: ד"ר שמעון אוחיון, מנהל מרכז דהאן, אוניברסיטת בר-אילן

ברכות:

פרופ' שמואל רפאל, דיקן הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן

מר אינו יצחק, יו"ר איחוד עולי בולגריה

ה"מ רומיאנה בצ'ברובה, שגרירת בולגריה בישראל

11:00 – 10:30 מנחם ז. רוזנזפט, יועץ משפטי וסגן נשיא של הקונגרס היהודי העולמי, ניו יורק

השואה בבולגריה מזווית ראיה יהודית-גלובלית

11:00-12:00 שולחן עגול: התיעוד הקיים והבלתי-קיים לחקר תולדות יהודי בולגריה בשואה.

מה עוד נמצא בארכיונים? שאלות בלתי פתורות על בולגריה והשואה, ואתגרי המחקר בעתיד

יו"ר: משה מוסק

מוקדש לזכרו של עמנואל "אמקו" מרגוליס

בהשתתפות:

● ג'קי קומפורטי, בלומינגטון, אינדיאנה: דברי פתיחה

● אנגל צ'ורפצ׳ייב ארכיונאי, יד ושם

● וניה גזנקו, ארכיון המדינה של בולגריה, סופיה

● נדז׳ה ראגארו, Science Po, פריז (השתתפות באמצעות זום)

 

12:00-12:30 הפסקת קפה

 

12:30-14:15 מושב שני: זיכרון, הנצחה ומורשת

המושב מוקדש לכבודו של פרופ' רוברט ארנוב, אונ' אינדיאנה, בלומינגטון

יו"ר: ד"ר יוסף שרביט

● לאה כהן, חוקרת עצמאית, עיתונאית ודיפלומטית, נוינבורג

80 שנים לרדיפת היהודים ולהצלתם בממלכת בולגריה: מגמות חדשות ברוויזיוניזם של השואה

● מייקל בירנבאום, חוקר שואה, סופר ומתכנן מוזיאונים, לוס אנג'לס

על תפקידם החינוכי של מוזיאוני שואה ולקחי לימוד השואה.

● יצחק ליפובצקי, יו"ר האגודה לשיתוף ואחווה בין ישראל לבולגריה, תל אביב

האנדרטאות להנצחת הישרדות יהודי בולגריה בשואה, בסופיה ובתל אביב

● רני יגר, מכון הרטמן, ירושלים

״הגדת השואה״ כאמצעי להפנמת זיכרון השואה בקרב יהודי בולגריה

 

14:15-14:45 הפסקת קפה

 

16:00 – 14:45 מושב שלישי: יזמות, הצלה והישרדות

יו"ר: אורה שורצוולד, אוניברסיטת בר-אילן

● אורלי מירון, אוניברסיטת בר אילן

רשתות עסקיות יהודיות בבלקן: יזמות אתנית על-לאומית

● משה עובדיה, המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

רבני בולגריה ופועלם להצלת היהודים בתקופת השואה

● ג׳קי קומפורטי, במאי קולנוע וחוקר תיעודי של יהודי בולגריה, בלומינגטון אינדיאנה

סרט תיעודי: ההפגנה נגד גירוש יהודי סופיה ב-24 במאי 1943

 

16:30- 16:00 הפסקת קפה

 

16:30-18:00 מושב רביעי: הביטוי האמנותי והתרבותי לגורל יהודי בולגריה בימי השואה

מוקדש לזכרה של המשוררת חוה פנחס-כהן ז"ל

יו"ר: ג'קי וידל, יו"ר בית מורשת יהודי בולגריה, יפו

● מרתה אלדג'ם בלומפילד, סופרת חוקרת ואמנית, מישיגן

קולות משוחזרים: רישומים על יהודי בולגריה בשואה

● אדוארד מקגלין גפני, לוס אנג'לס

אתגר השחזור ההיסטורי והשיפוט האתי

● רינה שעשוע-חסון, האגודה לשיתוף ואחווה ישראל-בולגריה, תל אביב

המשורר והמנהיג הציוני היהודי-בולגרי סימצ'ו איסקוב

● השחקן אלברט כהן, תל אביב

קריאה משירתו של איסקוב

יום 1

09:30 התכנסות

 

10:00-10:30 מושב פתיחה: ברכות

יו״ר: פרופ' דן מכמן, ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה, יד ושם ואונ' בר-אילן

מר דני דיין, יו"ר הנהלת יד ושם

ד״ר ג׳קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו

 

10:30-12:30 מושב ראשון: החקיקה האנטי-יהודית והשפעותיה על חיי היהודים בממלכת בולגריה

יו״ר: פרופ' דינה פורת

● ד״ר שלמה שאלתיאל, יד יערי, ישראל

הגלוי והסמוי במניעים של המתנגדים למדיניות האנטי-יהודית של ממשל המלך בוריס ה-3

● מוטי כנרי חוקר עצמאי, גבעתיים

גירוש האזרחים הזרים מבולגריה

● זדרבקה קרסטבה, אוניברסיטת קלימנט אוכרידסקי, סופיה

היבט החקיקה במדיניות האנטי-יהודית של ממלכת בולגריה (1941-1944)

● סטיבן סייג׳ – חוקר עצמאי, רוקוויל, מרילנד

מחנות העבודה והגטאות בבולגריה

 

12:30-13:15 הפסקת צהריים

 

13:15-15:00 מושב שני: "הפתרון הסופי של בעיית היהודים" בממלכת בולגריה המאוחדת

המושב מוקדש לזכרו של חלוץ המחקר על השואה בבולגריה, פרופסור פרדריק צ׳רי ז״ל

יו״ר: אנג'ל צ'ורפצ'ייב, יד ושם ואונ' חיפה

● רומן אברמוב – המרכז למחקר מתקדם, סופיה.

בולגריה והשואה – מסלול מפוצל

● וסיליס ריצאלוס, אוניברסיטת דמוקריטוס, תראקיה, סלוניקי:

רדיפת יהודי יוון באזור הכיבוש הבולגרי ביוון (1941-1943): המקרה של דראמה.

● סוזנה חזן, המוזיאון היהודי, אוגסבורג (השתתפות בזום)

אתגרי הכנת החלק על בולגריה בכרך 13 של סדרת התיעוד הגרמנית:

"הרדיפה והרצח של יהודי אירופה על ידי גרמניה הנאצית 1933-45".

 

15:00-15:30 הפסקת קפה

 

17:15 – 15:30 מושב שלישי: בולגריה והשואה: היסטוריה, זיכרון, ייצוג

יו״ר: משה מוסק, בית מורשת יהדות בולגריה

 דן מכמן, המכון הבינ"ל לחקר השואה, יד ושם ואונ' בר-אילן

חקר בולגריה והשואה: ההקשר הרחב

● נאדז' ראגארו – Science Po, פריז

תרומתם של המשפטים בבולגריה בתום מלחה"ע השנייה לתיעוד גורלם של היהודים (השתתפות זום)

● ג׳קי קומפורטי – חוקר ומתעד קולנועי, בלומינגטון, אינדיאנה

הנרטיב הגנוב של יהודי בולגריה והשואה

שולחן עגול בהנחיית יו"ר המושב:

נסיבות הישרדותם של יהודי בולגריה – פולמוסים מחקריים וזכרוניים

בהשתתפות: שלמה שאלתיאל, מוטי כנרי, ג'קי קומפורטי, דן מכמן, לאה כהן.

התנדבו

התנדבו לעבודה בבית המורשת.

זוהי הזדמנות לעזור לנו להנחיל את נכסי התרבות והזיכרון הקולקטיבי
של הקהילה היהודית בולגרית בארץ ובעולם.

אנו זקוקים לכישרונות מכל הסוגים.

תרמו לנו

אנחנו בעמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו עושים מאמצים אדירים על מנת לשמר את נכסי התרבות, החומר והרוח של יהדות בולגריה.

נודה לכול תרומה שתוכלו לתרום בכדי לסייע לנו בשליחות זו.