החקיקה האנטי-יהודית והשלכותיה

קדמו לתחיקה שורה ארוכה של דברי הסתה, פרובוקציות, פרסומים ונאומים, שבהם נטלו
חלק אישים שכיהנו בתפקידים רשמיים, ביניהם גם שרי ממשלה. השלטונות לא עשו דבר
כדי לבלום את הגל הגואה של תעמולה אנטישמית חריפה ולא ששו להגיב ולהעניש
פורעים, שפגעו ביהודים.
ב-1939.9.19 ערכו ארגונים בולגריים פשיסטיים פרעות באזור המסחרי המרכזי של
סופיה, פגעו והרסו חנויות יהודיות רבות ברחובות Леге( להלן לֶ גֶה(, Дондуков( להלן
דֹונְ דּוקֹוב(, Луиза Мария( להלן מָ ארִ יָה לּואִ יזָה( ועוד. היזמה לפגיעה ברכוש היהודים
באה מקרב הארגונים האנטישמיים, "Ратник( "להלן "רַ אטְ נִ יק"( ו"הלְ גיֹונֶרִ ים" ובוצעה
1 על-ידם.
הפגיעה ביהודים וברכושם לא זכתה לתגובה מצד המשטרה. הממשלה, שכמה
משריה נמנו באופן גלוי על מנהיגיהם של ארגונים אנטישמיים פרו-פשיסטיים, לא פעלה
2 כנגד ארגונים אלה וסייעה ליצירת אווירה עוינת כלפי האוכלוסייה היהודית.
התקרבותה
המדינית והכלכלית של בולגריה אל גרמניה הנאצית; החדירה המואצת של האידיאולוגיה
הפשיסטית ותורת הגזע לחוגים שונים של הציבור הבולגרי; השפעת המדיניות של גרמניה
הנאצית כלפי יהודיה, על החוגים הפרו-פשיסטיים בבולגריה; הפעילות הגוברת של
הארגונים האנטישמיים הבולגריים; ההסתה המכוונת על ידי חוגים ממשלתיים כנגד
היהודים, כפוגעים, כביכול, במשק המדינה ומנצלים את העם הבולגרי ולבסוף – החלטתם
של המלך בוריס ה-3 וממשלתו של פרופ' בוגדאן פילוב, להביא להתקשרות פורמלית ומלאה בין בולגריה לבין מדינות הציר – יצרו מצב מתאים לחקיקה נגד האוכלוסייה
היהודית.
בקרב העדה היהודית, שחיה לפני-כן בתנאי ביטחון ושוויון זכויות, נזרעו זרעי הפחד
והחרדה מפני הבאות, ואילו בקרב הציבור הבולגרי נעשה מאמץ לגרום לדלגיטימציה של
יהדות בולגריה בעיני העם, על-ידי הצגת היהודים כאלמנטים מסוכנים וטפיליים. ארגונים
ואישים, שהרימו קול להגנת היהודים, הוקעו כבוגדים וכמכורים ליהודים.
לתחיקה האנטי-יהודית באמצעות הפרלמנט, קדמו פעולות כנגד חלק מן האוכלוסייה
היהודית, באמצעות צווים ותקנות. במחצית ספטמבר 1939 ציוותה המשטרה על כ-000,4
יהודים, שהיוו כ-%8 מכלל היהודים, לעזוב את שטח המדינה תוך פרק זמן קצר. המדובר
ביהודים בעלי נתינות זרה, או בעלי דרכוני "ננסן" וכאלה שהוכרזו כבלתי רצויים
בבולגריה. פקודת המשטרה כוונה גם נגד יהודים, שנולדו בבולגריה וחיו בה שנים רבות,
3 אך לא היו בעלי אזרחות בולגרית.
רבים הופרדו מקרוביהם ומשפחות נקרעו מסביבתן.
המגורשים הוסעו בליווי משטרתי, מערי מגוריהם לעבר הגבול התורכי והיווני, אך
משסירבו השלטונות של שתי מדינות אלה לקבלם – נותרו בשטח שבין הגבולות, עזובים
לנפשם ונתונים לפגיעות החיילים משני עברי הגבול. הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי
בולגריה השקיעה ממון ומאמצים רבים, כדי להציל את המגורשים מן התנאים אליהם
נקלעו ולקבל את אישור המשטרה להעברתם לעיר הנמל Варна( להלן ורנה(, ממנה, כך
4 נקבע בהסכם אם המשטרה, יפליגו לפלסטינה.
עם הקמת הממשלה בראשותו של הפרופ'
בוגדאן פילוב ב-1940.2.1 ,קיבל תהליך השתלבותה של בולגריה בגוש מדינות הציר תנופה
רבה. לקו מדיני זה הייתה השפעה מיידית גם על היחס אל האוכלוסייה היהודית, ואכן,
5 ממשלת פילוב החלה בהכנת החוקים נגד האוכלוסייה היהודית.
למטרה זו, שהה בקיץ אותה שנה Белев Александър( להלן אלכסנדר בֶ לֶ ב( – מבכירי משרד הפנים הבולגרי,
בגרמניה, שם למד הלכה למעשה את דרכי הטיפול של גרמניה הנאצית ב"שאלה
6 היהודית".
אלכסנדר בלב, שהיה חבר פעיל בארגון האנטישמי "ראטניק" ומקורב לשר
הפנים Габровски Петър( להלן פֶ טֶ ר גַבְ רֹובְ סְ קִ י(, השתתף עם שובו מגרמניה בגיבושו של
"החוק להגנת האומה" והועמד כעבור זמן לא רב בראש "הקומיסריון לענייני היהודים".
בטרם ניתן דעתנו על החוק עצמו, דרכי אכיפתו והשפעתו על מצבם ומעמדם של יהודי
בולגריה, מן הראוי לבחון ולקבוע עמדה ביחס לטענה, ש"החוק להגנת האומה" בא לעולם
כתוצאה מהפיכתה של בולגריה לגרורה של גרמניה והגברת הלחץ הגרמני עליה, לאמץ את
7 חוקי הגזע הנאציים כנגד היהודים.
תחילה העובדות:
ב-40.2.1 – הוקמה הממשלה הראשונה בראשּות פילוב;
ב-40.10.9 – שר הפנים, גברובסקי, הציג את עיקרי "החוק להגנת האומה" בפרלמנט;
ב-40.12.20 – החוק נדון בקריאה שנייה;
ב-40.12.24 – הפרלמנט אישר את "החוק להגנת האומה";
ב-41.1.23 – החוק נכנס לתוקף עם פרסומו בעיתון הרשמי של הממשלה;
ב-41.2.17 – פורסמו תקנות חמורות ומפורטות לביצוע החוק;
ב-41.3.1 – נחתם ההסכם בין בולגריה ומדינות הציר.
מסדר האירועים עולה בבירור, שכל תהליך החקיקה החל והסתיים עוד בטרם חתמה
בולגריה על הצטרפותה למדינות הציר. גם "התקנות", שהוציא משרד הפנים להדרכת
משרדי הממשלה והמשטרה לביצוע יעיל וקפדני של כל סעיפי החוק, גם הן פורסמו עוד
לפני ה-41.3.1 ,מועד חתימת ההסכם עם גרמניה ואיטליה. כלומר, יזמת החקיקה נגד
יהודי בולגריה, בחירת מועד החקיקה, קביעת הקצב המזורז להכנתה וניסוח דרכי
ההוצאה לפועל – היו כולם פרי יזמתה של ממשלת בולגריה. לא הייתה עדיין שום מחויבות פורמלית, שחייבה את הממשלה הבולגרית ליזום ולהפעיל חוקים נגד אזרחיה
היהודים, והשלמת התחיקה הזו לא הייתה תנאי להצטרפותה למדינות הציר.
זאת ועוד – שר הפנים, פטר גברובסקי, ציין בנאומו בפרלמנט הבולגרי בדצמבר 1940 ,
שיש להטיל על היהודים חוקים מיוחדים ולהפעיל נגדם אמצעים קשים, מטעמים
אידיאולוגיים )"שמירה על צביוננו הלאומי והשתלבות בסדר החדש"( ומטעמים כלכליים
8"( לפקח על פעילותם הכלכלית של היהודים"(.
לפיכך, ברור, שהתחיקה האנטי-יהודית
בבולגריה הייתה פרי יזמה מקומית, שאמנם הושפעה מחוקי נירנברג, אך נתגבשה והחלה
להתבצע עוד בטרם נכנס הצבא הגרמני לתחומיה. הממסד הפוליטי והשלטוני בבולגריה,
באותה עת, היה ספוג רוח אנטישמית ולא נזקק ללחץ גרמני, כדי לגבש בסיס חוקתי
למדיניותו האנטי-יהודית. אין ספק, שממשלת בולגריה דאז נושאת באחריות מלאה
לתחיקה כנגד היהודים ובעיקר לתוצאות הקשות של ביצוע ה"חוק להגנת האומה", תחת
המסווה של "הגנה על האינטרסים של העם הבולגרי ושמירת הערכים הלאומיים שלו".
עיקרי "החוק להגנת האומה":
החלק הראשון אוסר על קיומם של ארגונים שונים, קובע כיצד יפורקו ומורה על חיסול
רכושם. על פי הקריטריונים של חלק זה בחוק, פורקו תחילה לשכות בני-ברית ומעט
מאוחר יותר גם ההסתדרות הציונית )ב-1942.5.15.)
החלק השני עוסק במדיניות כלפי יהודי בולגריה וכמה מסעיפיו יידונו בהמשך;
9 החלק השלישי מכיל הוראות כלליות ביחס לפעילות עוינת נגד העם הבולגרי.
כאמור, החלק השני של "החוק להגנת האומה" עוסק ביהודים ובמדיניות, שיש לנקוט
כלפיהם. יש בו 19 סעיפים, המטפלים בקביעת הזהות הלאומית, הטלת הגבלות כלליות,
הגבלות על מקום המגורים ונקיטת סנקציות שונות כנגד היהודים, רכושם ופעילותם
הכלכלית והמקצועית. בין סעיפיו העיקריים:

סעיף 15 :ליהודי ייחשב כל אדם, שלפחות אחד מהוריו היה יהודי. לא ייחשב כיהודי מי
שנולד מנישואי תערובת, בין בולגרי לבין יהודי, אך בתנאי שהתנצר לפני כניסת החוק
לתוקפו;
סעיף 16 :על כל היהודים, בלא הבדל אזרחות, להצהיר על מוצאם, תוך חודש ימים. על
אי-ציות נקבעו קנסות כבדים;
סעיף 19 :היהודים הורשו לשאת רק שמות יהודיים ונדרשו למחוק מתעודותיהם כל שם
שלא הופיע ברשימה המיוחדת ובה 243 שמות יהודיים. רק מתוכה יכלו אלה מבין
אלה, ששמות 10 היהודים, שנזקקו להחליף שם פרטי או משפחתי, לבחור שם חדש.
המשפחה שלהם כללו סיומות בולגריות )…אוב, …אובה, …יאב ועוד(, נדרשו למחוק
הברות אלה משמותיהם; היהודים שהתנצרו, נצטוו אף הם להוסיף בתעודותיהם, את
שמם היהודי.
סעיף 20 :נאסר על בולגרים לאמץ ילד יהודי, גם אם רק אחד מהוריו היה יהודי;
סעיף 21 :יהודים נוספים לא הורשו לקבל אזרחות בולגרית; ניטלה מן היהודים הזכות
להשתייך לאגודות ולארגונים מכל סוג; נאסר עליהם למלא כל תפקיד ציבורי, ואלה
שנבחרו בעבר נצטוו להתפטר; נאסר על היהודים לעבוד בחברות פרטיות וכן במנהל
הציבורי, המוניציפלי והממשלתי; הוטל איסור על נישואין בין יהודים לבין בולגרים )וכן
על חיים משותפים מחוץ לנישואין(; נאסר על היהודים להעסיק משרתות ועובדים
בולגרים; בוטלה חובת היהודים לשרת בצבא, ככל שאר האזרחים ונקבע, שהיהודים
11 יגויסו רק לפלוגות עבודה;
סעיף 22 :נקבעו הגבלות על מספר התלמידים ממוצא יהודי, שיתקבלו למוסדות ההשכלה
הגבוהה;
סעיף 23 :היהודים רותקו למקומות מגוריהם, ונאסר עליהם להחליף דירה גם בתוך העיר
בה חיו, בלא אישור המשטרה; למשרד הפנים ניתנה הזכות לקבוע באלו ערים ובאלו
אזורים בתוך הערים יוכלו להתגורר יהודים;

סעיף 24 :נאסר על היהודים לחכור או להחזיק נכס בכפרים, והוטל עליהם למסור נכסים
אלה לממשלה.
חטיבת הסעיפים 33-25 התייחסה לפעילות הכלכלית של היהודים וחייבה אותם להצהיר
על רכושם ונכסיהם )דניידי ודלא ניידי(; כספם הוכנס בחשבונות חסומים בפיקוח
הבנקים, ונאסר עליהם להשקיע בשורה ארוכה של עסקים כלכליים ומוסדות תרבות;
נאסר על יהודים להחזיק למעלה מ-%49 מהונם של עסקים וחברות ולמלא תפקיד ניהולי
או ייצוגי בחברות אלה; היהודים נצטוו לפרוש מעיסוק בשורה ארוכה ומגוונת של
מקצועות ועיסוקים, ביניהם: רואי חשבון, סוכני מכס, יועצים משפטיים, נציגים
מסחריים, מנהלי בתי-מרקחת ועוד.
נקבע, שהיהודים יוכלו לעסוק במקצועות חופשיים, במסחר, במלאכות, בתעשייה ובכל
שאר תחומי הפרנסה, אך ורק בגבולות השירות לבני עמם. מספר היהודים בכל המקצועות
ובכל מגזרי הפעילות הכלכלית, התרבותית והאמנותית – צומצם לפי אחוז היהודים בקרב
גזירה זו, הייתה 12 האוכלוסייה הכללית באותה עיר. על כל השאר – לחסל את עסקיהם.
קשה במיוחד, שכן עמדה לגזול את מטה לחמם של אלפי מפרנסים, בלא לתת להם כל
סיכוי להתפרנס מעבודה אחרת. התרכזותם של היהודים בתחומי כלכלה ומקצועות
מסוימים הייתה ידועה לכל. גרמו לכך, לא במעט, חוקים, איסורים ונוהגים מן העבר,
שכפו על היהודים לפנות למקצועות מסוימים בלבד. כל ניסיון של האוכלוסייה היהודית
לחדור גם לתחומים נוספים, כמו למשל, השירות הממשלתי – נתקלו בהתנגדות ולא
נתממשו. לפיכך יובן מדוע עלה חלקם של היהודים במקצועות מסוימים. אם זאת,
העובדות מורות, שהיהודים לא שלטו בשום תחום, גם אם בכמה ענפים היה מספר
היהודים העוסקים בו גבוה באופן יחסי. נתוני השירות הממשלתי לסטאטיסטיקה,
שהובאו לידיעת כל צירי הפרלמנט בתזכיר מטעם הקונסיסטוריה היהודית המרכזית,
מוכיחים זאת ולכן אפשר לקבוע, שהסיבה להכללת הסעיפים, שעמדו להגביל את מספר היהודים, שהורשו לעסוק בכל מקצוע ומקצוע – ביטאה את כוונת החוק: פגיעה
13 ביהודים.
אחת ההתפתחויות החשובות, שנבעה ישירות מן האיום על הפרנסה של המוני היהודים
בעקבות "צמצום מספר היהודים העוסקים במקצועות", לא נחקרה עד עתה ואינה נזכרת
בהיסטוריוגרפיה של יהדות בולגריה. העניין קשור בסעיף 33 ,לפיו, ההגבלות לא יחולו על
יהודים, שהתנצרו לפני כניסת החוק לתוקפו. הידיעות הראשונות על הכוונה לחוקק חוק
אנטי-יהודי, שגם יצמצם את מספר היהודים העוסקים בענפי תעסוקה שונים, הגיע
לידיעת הציבור בתחילת ספטמבר 1940 ובין השאר נודע, כי מי שיתנצרו עד לכניסת החוק
לתוקפו – לא ייפגעו.
מעיון במסמכי הקומיסריון לענייני היהודים ובתיקים של "הַ סִ ינֹוד הקדוש" מסתבר,
שבעקבות האיום הצפוי על פרנסתם, פנו יהודים רבים אל נציגי הכנסייה במקומות
לאחר אישור החוק, וכאשר 14 מגוריהם, ביקשו להתנצר, נענו בחיוב וקיבלו אישור על כך.
הופעלו התקנות ליישומו, זכו "הנוצרים החדשים" לאישור המיוחל להמשיך לעסוק
הפרשה מתועדת היטב והאספקטים היהודיים והכנסייתיים שלה ראויים 15 במשלח-ידם.
למחקר מקיף, החורג ממסגרת חיבור זה. מכל מקום, חשוב להדגיש, שמדובר בכמה מאות
יהודים בוגרים, אליהם צריך להוסיף את ילדיהם.
בעקבות זרם הפונים אל הכנסייה והשאלות שעלו בקרב הכמורה, שיגר ראש הכנסייה
במחוז הבירה – המטרופוליט סְ טֶ פָ אן – חוזר מיוחד ומסווג, אל הכמרים בכל קהילות
מחוזו, ב-1940.11.24 .ראש הכנסייה הביע את שמחתו על זרם הפונים להתנצר ובירך על
"התופעה שאינה זכורה מאז ראשית הנצרות". "אמת", ציין המטרופוליט, "ייתכן ויש ביניהם כאלה, הפונים מחמת פחד וגם מתוך תקווה לזכות ברווח כלכלי, אך לא עלינו
ראש הכנסייה רמז, שייתכן ויש כאן 16 לשפוט אותם וְ לחרוץ דינם. זו רק זכותו של האל".
סימן לימים בהם ישובו כל היהודים לחיק הנצרות, ולפיכך, זו מצווה לקבלם בשמחה
ובאהבה ו"יש לשמור את שערי הכנסייה פתוחים בפני היהודים – יומם ולילה".
המטרופוליט הנחה את הכמרים שלא יעסקו בפיתוי היהודים לבוא אל הכנסייה וסיים
באזהרות חמורות כלפי הכמרים, לבל יתפתו לקחת תשלומים מן המתנצרים, במסווה של
תרומות ולבל ינסו לזכות בטובת הנאה, שתצמח להם מקבלת יהודים אל חיק הכנסייה:
"בימים קשים אלה צריך לעשות הכל, כולל קבלת היהודים לחיק הכנסייה, מטעם אחד
לא הכל בצמרת הכנסייה הבולגרית היו תמימי-דעים עם 17 בלבד – לשבחו של ישו".
המטרופוליט סטפאן. המפקח הכללי של הכנסייה שיגר הוראות על "התנאים לביצוע
ההתנצרות", ובהן התקפה חריפה על הנוהג המזורז של קבלת יהודים לנצרות, נוהג ההופך
המפקח טען, שהיהודים אינם באים אל הכנסייה 18 את ההתנצרות לדבר חסר משמעות.
מתוך שכנוע פנימי, אלא בגלל פחד מפני חוק מחוקי המדינה והדבר מוריד מערכה
ומכבודה של הכנסייה. "זהו סקנדאל", התריס המפקח, "שהכנסייה מעניקה הגנה וחסות
לאנשים, הנרדפים על ידי חוק המדינה כמסוכנים וכמזיקים ללאומיותנו". אי-שביעות
רצון מן ההתנצרות ההמונית של היהודים הורגשה בקרב המאמינים וראשי הכנסייה
והדבר נראה לרבים כפגיעה בכנסייה, בחוק המדינה ובערכי הלאומיות הבולגרית. מתזכיר,
שנכתב לאחר כניסת "החוק להגנת האומה" לתוקפו, עולות העובדות הבאות:
א. מספר היהודים, שפנו לנצרות עד ה-1940.9.1 ,היה קטן;
19
ב. החל מתאריך זה, שבו נודע על הכנת החוק האנטי-יהודי ועד לתאריך כניסת החוק
לתוקפו, ב-1941.1.12 ,התנצרו מאות יהודים, בתהליך מזורז ובידיעת צמרת הכנסייה;
ג. לאחר הפעלת החוק, שוב לא פנה אף לא יהודי אחד להתנצרות;

ד. ההתנצרות ההמונית נערכה על ידי כמרים מסוימים; רוב הפניות אל הכנסייה היו
בסופיה ומיעוטן – בפרובינציה;
ה. נודעו מקרים, בהם נרשמו תאריכים מוקדמים יותר בכתב ההתנצרות;
ו. אחוז העשירים והמשכילים בקרב היהודים המתנצרים היה גבוה.
מחבר התזכיר מעיד על עצמו, שאין בכוונתו לתקוף את היהודים על פנייתם אל
20 הכנסייה, פנייה שנעשתה מתוך רצון להימלט מן הסנקציות של החוק להגנת האומה.
הוא מכנה צעד זה – "אנושי, שאין לבוא אליו בטענות". ביקורתו מופנית אל ראשי
הכנסייה, היודעים את מניעיה האמיתיים של ההתנצרות ההמונית, את דרך ביצועה
הפגום, את הנזק שהדבר גורם לשמה הטוב של הכנסייה בקרב המאמינים, את תופעות
"המסחור" שמתלוות להתנצרות ואת המתח שנוצר בין הכנסייה לבין השלטונות ולמרות
כל זאת, מעניקים גיבוי להתנצרות. בשים לב למעמדה הרם של הכנסייה הבולגרית
וראשיה בקרב השלטון וחצר המלוכה, נשמעת ביקורתו של מחבר התזכיר כהאשמה כבדה
ביותר: "הממשלה, ביקשה על ידי 'החוק להגנת האומה' להגן על העם מפני היהודים,
משום היותם יהודים ולא משום שאינם נוצרים, ונמצא שהכנסייה על ידי מעשיה –
משבשת את מדיניות הממשלה". לפיכך, מוצע בתזכיר לשנות את הסעיף בחֹוק ולקבוע,
שזכויות היתר יחּולו רק על יהודים, שהתנצרו לפני 1934.
בקרב הציבור הבולגרי גרמו חוקי ההפליה נגד היהודים, לוויכוח נוקב בתוכנֹו וחריף
בסגנונֹו, בין תומכי מדיניות הממשלה ביחס ליהודים לבין שולליה. השוללים ראו
במדיניות זו היעדר מוסריות, כפיות טובה וחוסר תבונה. חברי פרלמנט, אנשי ציבור
מרכזיים וראשי ארגונים בעלי השפעה, הרימו קולם נגד החקיקה האנטי-יהודית והגדירוה
כמנוגדת לחוקה וכסותרת את האינטרסים של בולגריה. חרף מאמציהם של ראשי
בקהילה היהודית גרמה הכנת 21 האופוזיציה, הרוב הממשלתי בפרלמנט אישר את החוק.
"החוק להגנת האומה", כבר מראשיתה, לכמה התפתחויות, שהעיקריות שבהן היו:
א. חרדה גוברת בקרב ההמונים;
ב. פעילות קדחתנית של ההנהגה, לגיוס דעת הקהל נגד החקיקה;

ג. החרפת הוויכוח הפנים-קהילתי, על הצפוי ליהודים ועל המדיניות שיש לנקוט, לנוכח
השינויים הדרמטיים במצבה ובמעמדה של יהדות בולגריה, על רקע ההתערערות במצבם
של כל יהודי אירופה בכל ארץ אליה הגיע הצבא הגרמני;
ד. הגברת החיפושים אחר דרכי עלייה לגלית ובלתי לגלית לארץ-ישראל.
לארבע התפתחויות אלה, שיש לראותן כנובעות באופן ישיר מן האיום שבא לידי ביטוי
בחקיקה האנטי-יהודית, צריך להוסיף גם את "בהלת ההתנצרות", שלמרות היותה
פיקטיבית מבחינתם של היהודים והכנסייה כאחד, הייתה בכל זאת תופעה של חריגה
קשה מהנורמות הלאומיות, שאפיינו את יהדות בולגריה עד אותה עת. הייאוש הכללי,
ההתאבדויות ו"ההתנצרות", עוררו דאגה עמוקה בקרב ההנהגה היהודית,
והקונסיסטוריה שיגרה פנייה מיוחדת אל ועדי הקהילות לפעול בכל הדרכים כדי לעודד
אין ספק, שפרשת 22 את היהודים, לחזק את רוחם ולחסום התפתחויות קשות.
"ההתנצרות" היא אחת הדוגמאות המאלפות, לתוצאות ולהשלכות החמורות שהיו
לחקיקה האנטי-יהודית, ביזמתה של ממשלת בולגריה.
ההתנגדות לתחיקה האנטי-יהודית, שחוגים שונים נתנו לה ביטוי פומבי )חברי פרלמנט,
שרים לשעבר, אנשי כמורה בכירים, עורכי-דין, סופרים, רופאים ועוד(, לא הועילה.
נחישות החלטתה של הממשלה להשלים את אישור "החוק להגנת האומה" עוד לפני
החתימה על ההסכם עם גרמניה הנאצית, אינה מוטלת בספק, והראיה – שלושה שבועות
לאחר פרסום החוק אישרה הממשלה גם את "התקנות" לביצועו, בלוח זמנים קצר מאוד
ותוך מתן פירוש מחמיר של הוראות החוק, בצירוף סידרת גזירות, עונשים וקנסות כבדים:
כל יהודי חויב להצהיר על לאומיותו, עבודתו ומקצועו, כתובתו וכל רכושו – תכולת ביתו,
חסכונותיו, הכנסותיו, נכסיו, השקעותיו וכו'; הונפקו תעודות זהות מיוחדות עבור
היהודים, ובהן הופיעו שמות יהודיים בלבד;
פוטרו מן הצבא כל החיילים היהודים )בסדיר ובמילואים(, והוכרז על גיוס כל הגברים
היהודים בגילאי 40-20 לפלוגות עבודה. אלה רוכזו במחנות עבודה ב-1941.5.1;
נאסר על היהודים לגור בבתים משותפים עם בולגרים ולהחליף מקום מגורים ללא אישור;

היהודים נתבעו לחסל מוסדות לימוד פרטיים, תיאטרונים, בתי קולנוע, הוצאות ספרים,
מסעדות, בתי מלון ועוד;
נגזר על בנקים ועסקים, שבהם עלה ההון היהודי על %49 – להתחסל;
החלו פיטוריהם )ללא פיצויים( של הפקידים היהודים, שעבדו במוסדות ממלכתיים,
עירוניים וציבוריים;
נאסרה אגירת מזון על ידי היהודים ונקבעו החנויות, בהן הורשו היהודים לרכוש מצרכים;
נקבעו קנסות ועונשים חמורים על אי-דיוק בהצהרות, סטיה מן ההוראות והפרת התקנות.
"החוק להגנת האומה" פגע ביהודים באופן ישיר: ברכושם, בפרנסתם, בזכויותיהם,
במעמדם החברתי ואף בביטחונם האישי. אך הפגיעה החמורה מכל, הייתה הפגיעה
בכבודם ובתדמיתם בעיני האוכלוסייה הבולגרית: היהודים הוצגו כאויבי המדינה,
כנצלנים ההורסים את כלכלתה וגוזלים את מטה לחמם של ההמונים וכמסכנים את ערכיו
הלאומיים של העם הבולגרי. הדבר פגע במרקם היחסים בין היהודים לעם-המדינה והיווה
ניסיון לערער את בסיס קיומם של יהודי בולגריה בקרב העם, שלו הוכיחו נאמנות,
מסירות, והזדהות בימי שלום כבימי מלחמות.
כל זה לא נעלם מעיני יוזמי החוק. העובדות היו ידועות להם היטב. יושב ראש
הפרלמנט, Логофетов Никола( להלן נִ יקֹולָ ה לֹוגֹופֶ טֹוב(, קיבל תזכיר מטעם
הקונסיסטוריה היהודית המזים אחת לאחת, בעזרת נתונים הלקוחים מפרסומים
ממשלתיים, את כל הטענות עליהן התבסס החוק המוצע. לוגופטוב קרא את התזכיר, רשם
אין בשולי העמוד הראשון: "עיינתי, למדתי, להעביר לארכיון" והצביע בעד אישור החוק.
מנוס מלקבוע, שהחוק הלם את מטרותיהם הפוליטיות של מנהיגי בולגריה בעת קבלתו,
מטרות שינקו מהשקפת עולמם האנטישמית ומשאיפה לזכות ברווחים כלכליים מיידיים
תוך גזל רכושם ופרנסתם של היהודים. אך הייתה זו גם הכרעה מדינית פרו-גרמנית
ברורה, עוד בטרם באה בולגריה בברית עם גרמניה ובטרם הכניסה עצמה בעול של
ימחויבויות, גם ביחס למדיניות הפנים שלה והיחס אל היהודים בכלל זה.

יזמה זו של הממשל הפרו-גרמני הבולגרי, נבעה אם כן, מטעמים אידאולוגיים ומחישובים פוליטיים-
כלכליים גם יחד וניזונה מן התקווה לשפר את מעמדה של בולגריה ולזכותה ביחס מועדף
מצד גרמניה הנאצית.