יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד השנה בסימן מלאת 80 שנים להישרדותה של יהדות בולגריה.
הוויכוחים הבלתי פוסקים בבולגריה ובארץ – "מי הציל?", מגמדים ואפילו מעלימים את חלקה של
הקהילה עצמה, מנהיגיה הפוליטיים, הרוחניים, המקומיים והארציים, האינטלקטואלים, הקצינים
בדימוס והעמך, במאבק האיתנים על הישרדות הקהילה. מאבק זה זכה להצלחה בשל התלכדות
של נסיבות שככל הנראה יכלו להתממש רק בבולגריה. ראשית, חוקת טרנובו שחוקקה בבולגריה ב-
1879 העניקה ליהודים שוויון זכויות ואוטונומיה בניהול קהילותיהם. הייתה זו חוקה ליברלית
ומתקדמת מאד לתקופתה, בוודאי לעומת המדינות השכנות לבולגריה. על בסיס חוקה זו קמה קהילה
משגשגת ואיתנה עם מוסדות קהילתיים, אשר התערתה בחברה הבולגרית. הקרבתם של יהודי
בולגריה במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה, במהלכן נפלו 991 מבני הקהילה הובילה
למיצוב הקהילה כנאמנה ופטריוטית לבולגריה. ראשי הקהילה אף עמדו בקשרים עם ארגונים
לאומניים בולגריים. ככלל, בולגריה לא הייתה מדינה אנטישמית. אמנם היו אירועים אנטישמיים
בעיקר מהסוג "הדתי" וזאת על פי רוב עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה, אך זו לא הייתה מדינה
עם צביון אנטישמי. הבולגרי הממוצע לא התחבר "לתורת הגזע" ולא הבין את משנתה. יתרה מכך,
בעוד שבגרמניה היו למפלגה הנאצית מספר שנים לבצע אינדוקטרינציה ולהנחיל את תורת הגזע
לעם הגרמני השכלתני והממושמע, הרי שבבולגריה התהליך בוצע בחופזה ונתקל בחוסר הבנה "של
הרחוב". יהדות בולגריה הייתה ברובה במעמד כלכלי בינוני-נמוך, לא היה עושר "מנקר עיניים"
שהוביל לקנאה ולשנאה כפי שקרה במדינות סמוכות כגון קרואטיה.
בולגריה לא הייתה מדינה כבושה אלא משתפת פעולה עם גרמניה הנאצית וכך מוסדותיה הפוליטיים,
הכלכליים והאינטלקטואליים נותרו פעילים. ב"הפוך על הפוך", ניצלה הקהילה היהודית עובדה זו
ולחמה ברדיפות באמצעות מוסדות אלו. הכנסייה הפרבוסלאבית הבולגרית הפגינה התנגדות עיקשת
לרדיפות היהודית יותר מכל כנסייה אחרת באירופה. באותה העת בולגריה הייתה מדינה בעלת
אוריינטציה דתית והתנגדות הכנסייה נפלה על אוזניים כרויות. כך גם התנגדותם של אינטלקטואלים,
אישי ציבור וחברי פרלמנט, אשר תמכו בהגבלות שהוטלו על היהודים כגון "החוק להגנת האומה",
אבל התנגדו נחרצות להשמדה הפיזית. בהכללה: תומכי משנה פשיסטית, אך לא נאצית. בימים
אפלים אלו, אפור היה בהיר יותר משחור. וכך, ביום השואה נעלה על נס את הגבורה של הורינו,
סבינו, רבנינו ומנהיגי הקהילה וכל הגורמים בבולגריה שעזרו להם במאבקם המוצלח, והיו רבים כאלו.
מנגד, אל לנו לשכוח שמראשית 1939 גירשה בולגריה מתחומה מעל ל-5,000 יהודים נתינים זרים
ומחוסרי נתינות, אשר הגיעו אליה במהלך המלחמות השונות, כולל ילדים וטף שכבר נולדו בבולגריה.
הם נשלחו לשטח ההפקר בגבולות יוון, טורקיה ובולגריה ומאות מהם מצאו את מותם שם, ובשואה
שהתרגשה בהמשך על מדינות האזור. עוד נזכור את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט
שגורשו על ידי הבולגרים אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. וכן לא נקפד את זכרם של היהודים
אזרחי בולגריה שהתגוררו בגרמניה, הארצות הכבושות על ידה ואלו הנתונות להשפעתה, עליהם
"ויתרה" ממשלת בולגריה ואישרה לגרמנים לגרש אל מחנות ההשמדה, ומספרם נאמד במאות.
לחצו כאן למעבר לערכי הוויקיפדיה של יהדות בולגריה בתקופת השואה