האוניה "בולגריה":
בקרב יהודי בולגריה אוניה זאת מעוררת ענין מיוחד, מאחר וכמחצית העולים מבולגריה בתקופת העליה הגדולה בין ינואר 1948 למאי 1949 עלו באמצעותה. האוניה נבנתה בשנת 1945 במספנה בריטית בעיר הנמל Sunderland. להלן תיאור נתוניה הכלליים: אונית משא בנפח – 7,350 טון, המונעת ע"י מנוע קיטור (2,074 כ"ס), מהירותה 11.5 קשר (21 קמ"ש), אורכה – 122 מ', רוחבה – 17 מ', והשוקע שלה – 7 מ'.
ביולי 1946 נרכשה האוניה ע"י חברת ספנות נורבגית וכעבור שנה בדיוק – ב-1 ביולי 1947 רכשה ממשלת בולגריה את האוניה ב-1.3 מליון דולר וקראה לה בשם "בולגריה". לקברניט האוניה נבחר אחד הקצינים הימיים הותיקים ובעלי המוניטין בבולגריה – Dimitur Furnadjiev, שקיבל את הפיקוד על האוניה בנמל הנורבגי טרונדהיים. בשנותיה הראשונות שימשה האוניה בעיקר להובלת משאות מברית המועצות לבולגריה.היא הייתה בשימוש במשך 31 שנים ונמכרה לגרוטאות ב-1976.
הסעת עולים ע"י "בולגריה":
האוניה בצעה בסך הכל 6 הפלגות עולים מנמלי בולגריה לחיפה כשהפלגה ממוצעת ארכה בין 4-5 יממות. מספר העולים שהגיעו לישראל באמצעות "בולגריה" הגיע ל-20,444 עולים, לפי הפירוט הבא:
תאריך הפלגה נמל הפלגה מספר העולים
1. 12.12.1948 ורנה 2,649
2. 18.1.1949 בורגס 4,590
3. 6.2.1949 בורגס 3,700
4. 9.3.1949 בורגס 3,017
5. 6.4.1949 בורגס 3,868
6. 10.5.1949 בורגס 2,620
אוניות עולים אחרות:
לפני קניית "בולגריה" לא היו בבולגריה אוניות סוחר אחרות. כל האוניות שהיו בבעלותה נמסרו במהלך מלה"ע ה-2 לגרמניה – בת-בריתה של בולגריה בתקופת המלחמה. רוב כלי השיט הבולגרים שנמסרו לגרמנים הוטבעו (כולל אונית משא קודמת בשם "בולגריה" שהוטבעה ע"י צוללת ב-1943). כל העולים שיצאו מבולגריה לישראל מתחילת 1948 נאלצו לעלות מנמלים ביוגוסלביה. אוניות העולים שהפליגו בתקופה זאת, (עד כניסת האוניה "בולגריה" החדשה לצי הבולגרי) היו: "פאן יורק", "בונים ולוחמים", "אביוניה", ו"קפלוס". עד 3.12.1948 עלו באמצעות אוניות אלה דרך יוגוסלביה 16,900 עולים.
אחר כניסת "בולגריה" החדשה לשירות, כדי לתגבר את קצב העליה, נחכרה ע"י המוסד לעליה גם האוניה האיטלקית "מודיקה". בשתי הפלגותיה מבורגס לחיפה ב-12.2.1949 וב-20.3.1949 עלו באמצעותה 4,740 עולים.
מספר העולים הכולל מבולגריה בתקופה ינואר 1948 – מאי 1949 (תקופת "העליה הגדולה") מנמלי בולגריה ויוגוסלביה מגיע לכ- 42,100 עולים. מספר זה אינו כולל כ-3,100 עולים בין ינואר 1944 – נובמבר 1947 ועוד 3,000 עולים מיוני 1949 עד דצמבר 1952.
תנאיי הנוסעים באונית העולים "בולגריה":
התיאור מבוסס על הזיכרון האישי של כותב שורות אלה שעלה בהפלגה השניה של האוניה לישראל, בינואר 1949, בהיותו בן 10. בהפלגה זו עלו 4,590 עולים, המספר הגדול ביותר של עולים שעלה על "בולגריה" או על כל אוניה אחרת של עולים מבולגריה. (ב-4.11.1948 הפליגה האוניה "פאן יורק" מיוגוסלביה כשעל סיפונה 4,272 עולים מבולגריה).
לפני תיאור התנאים באוניה, הבעת הסתייגות: מטבע הדברים, תיתכן סטיה בין זכרונות אישיים מהפלגה שהתרחשה לפני עשרות שנים, לבין התנאים במציאות. כמו שנאמר, "בולגריה" היתה אונית משא חדשה למדי (בת 4 שנים) שהותאמה להסעת עולים. לצורכי המטען הכללי שהאוניה נועדה להוביל, היו בה 3 קומות של אולמות ענקיים, כשגובה כל קומה היה בין 2.7-2.5 מטר. הגובה של חלל האולם בכל אחת משלשת הקומות, חולק ל-3 קומות של דרגשי עץ רחבים. כל משפחה קיבלה שטח של כמה מטרים מרובעים על אחת משלשת קומות הדרגשים. בני המשפחה ישנו אחד ליד השני כשבהישג ידם נמצא גם מטענם האישי (המטען הכלל נשלח בנפרד באוניות משא). גובה קומת הדרגשים היה בין 80-90 ס"מ, ואיפשר ישיבה שפופת ראש של אדם מבוגר. התנועה על רצפת הקומה התנהלה בשבילים בין הדרגשים. השבילים היו צרים למדי ולא איפשרו יותר ממעבר שני בני-אדם זה לצד זה.
איוורור: חסרו סידורים להזרמת אויר טרי לתוך שלשת הקומות של מחסני האוניה בהן שוכנו העולים. מעט האויר הטרי שהגיע חדר דרך חדרי המדרגות שעלו לסיפון. רוב הזמן נאלצו העולים לנשום אויר מעופש ודל בחמצן. הבעיה החריפה ככל שהקומה היתה נמוכה יותר. בקומה השלישית – הנמוכה ביותר, הנשימה היתה הקשה ביותר. בתי השימוש וברזי הרחצה והשתיה היו על סיפון האוניה ועליה מקומות הדרגשים לסיפון סיפקה לא רק את צרכי ההיגיינה האישית אלא גם הזדמנות לנשום אויר צח. בגלל סיבות אלה, צעירי העולים וכל מי שמסוגל היה, בילה את רוב זמן ההפלגה על הסיפון.
סוף ההפלגה:
זכור לכותב השורות (כאמור, בהפלגה השניה של "בולגריה") שלמרות התנאים הלא קלים, האוירה באוניה במשך כל זמן ההפלגה היתה של שמחה גדולה. ההתרגשות עלתה בלילה לקראת בוקר היום החמישי של ההפלגה, בו היינו צפויים להגיע לחיפה. כבר בשעות הקטנות של הבוקר כשחושך מוחלט מסביב, התמלא הסיפון עם משכימי קום שצפו מזרחה בתקווה להיות בין הראשונים לגילוי אורות חיפה. גם אחרי גילוי האורות ולמרות צינת הבוקר, מעטים עזבו את הסיפון, עד כניסת האוניה לנמל. מבוקר זה זכור לכותב אירוע קטן. קילומטר או שניים לפני הכניסה לנמל חיפה התקרבה לאוניה ספינת הנתב של הנמל, שתפקידו לעזור לצוות האוניה לנווט אותה למקום עגינתה בתוך הנמל. ההתרגשות גברה כשהנווט של נמל חיפה עלה לסיפון. בדרכו מכבש העליה לאוניה לחדר ההגה שלה, עבר הנווט בין המוני העולים שהצטופפו על הסיפון. התרגשות העולים גברה מאד במגע הפיזי הראשון עם אזרח הישראלי אמיתי שראו בחייהם!
