fbpx
בוזה | By Ikonact - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1939479

בוזה

סיפור מאת רמי דוידי

עד היום אינני יודע בדיוק כיצד הבולגרים הוגים את המילה המיוחדת הזאת- בּוֹזָה. יש האומרים בּוֹ- זָה (במלעיל) ויש האומרים בּוֹזָה (במלרע). חלפו חמישים שנה מאז ששתיתי לראשונה את המשקה המיוחד הזה והוא אינו נמכר יותר, כי הפסיקו לייצר אותו. ותשאלו -למה? נדמה לי שהאנשים שידעו את הסוד המיוחד, שנתן למשקה הזה את טעמו הייחודי, חדלו לעסוק במלאכה. וגם מהסיבה הפשוטה שהם פרשו מהעבודה ואחר-כך גם מן העולם. אולי ישנה עוד סיבה – לא הכל אהבו בוזה בגלל טעמה החמצמץ משהו. הייתי נער בוגר, שנה לפני הגיוס ולפני בחינות הבגרות. לא יכולתי לעבוד במשרה מלאה וללמוד. לכן, חיפשתי לי תעסוקה חלקית, ממש מזערית, שתהווה לי, איך שהוא, דמי כיס.

יכולת למצוא ביפו כל מיני מלאכות ארעיות, זמניות וגם קבועות. ומה חיפשתי אני? תעסוקה ארעית, אך גם קבועה. והנה הנוסחה – פעם בשבוע, ביום שישי, משעה 07:00 עד 14:00 הייתי מתייצב לעבודה בבית החרושת לבוזה. בית החרושת שכן ביפו, לא הרחק משדרות ירושלים ודרך בן- צבי. לידו שָׁכָן גם בית חרושת לקרח ומולו – ה"לונה פארק". כיום נמצאים בשטחים אלה מוסכים וסוכנויות למכירת מכוניות.

הגעתי לבית החרושת לבוזה לאחר שעברתי מעסק לעסק, מחנות לחנות ומבית- מלאכה אחד למשנהו ושאלתי אם מעוניינים בעובד כמוני, חולמני, צנום, שֵׂעָר שָׁטֵנִי, עיניים חומות, חייכן, בעל כושר גופני ירוד, אחד שעבד במשרד, יודע לרכב על אופנים, מכיר את תל- אביב וגם את יפו היטב, דובר בולגרית, אנגלית ולאדינו, מבין פחות צרפתית וגם רוסית. כישורים אלה כנראה שלא התאימו לרבים מהנשאלים שרצו ניסיון וגם כישורים טכניים, שחסרו לי, כמובן. הגעתי, לבסוף, לבית- חרושת לבוזה. בעל-הבית קיבל אותי לשיחה בחביבות האופיינית לבולגרים המבוגרים ודבר ראשון שאל אותי : "יש לך רישיון נהיגה"? הופתעתי מהשאלה ועניתי שאני מוכן ללמוד נהיגה, אך הוא השיב: "אין זמן חביבי, אני רוצה שביום שישי תתחיל לחלק בוזה עם תלת-אופנוע". איזה תלת-אופנוע? שאלתי. הוא הושיט את ידו המגוידת והמיובלת, אחז בידי הקטנה והרכה, והוביל אותי אל החצר האחורית . לנגד עיני התגלה כלי רכב ישן . אופנוע שדוחף קדימה ארגז פתוח, היכול להוביל סחורה וגם אנשים. זכרתי את השיטפונות בחודשי החורף הגשומים בשדרות ירושלים וברחוב סלמה, כאשר עוברי אורח לא יכלו לחצות את הכבישים והמים הגיעו מעל גובה המגפיים. לא שכחתי את המראות ביומן "כרמל" שבהן כיכבו בעלי תלת-אופניים שעשו את עבודת ההעברה של אנשים (אחד, אחד) בין "גְדוֹת הנהר" הארעי והחד-פעמי, שׁגוֹנֵנוּ במטריה את ראשו של הנוסע למרחק הקצר, לבל  יתקרר חס וחלילה, וכי רגליו לא יירטבו במים ותשארנה יבשות, עד שירד בָּגָדַה השנייה. 

אמרתי לו שאני מוכן לדחוף את תלת-האופנוע לאורך כל המסלול שיקבע לי לחלוקה. הוא לא סירב להצעה, אף כי הופתע. ליתר בטחון ולמען הסר ספק, הוא ניתק את מנגנון ההצתה. "ועכשיו, שמע נא חביבי, מה אתה צריך לעשות. אתה תחלק בדירות השיכונים לאורך שדרות ירושלים. בכל בלוק יש כמה כניסות. אתה מגיע בבוקר לדירות וכשאתה רואה שיש בקבוקים ריקים ליד הדלת, אתה מצלצל בפעמון. כשהאישה תפתח את הדלת אתה אומר בחיוך 'בוקר טוב, הגיעה הבוזה!'. אם היא לא יודעת עברית אתה תגיד לה בבולגרית, או בספניולית. ואל תתבלבל עם בקבוקי החלב!". התנחמתי בעוד דבר. חשבתי שיבקש ממני להכריז על בואי ואקרא בקול הכי חזק של נער כבן 17 שכמותי: בּ-וֹ-זָ-ה,  בּ-וֹ-זָ-ה… זכרתי מילדותי את הקולות מוכר הקרח שעבר עם העגלה ברחובות רָמְלָה וצעק  "קֶ- רָ- ח, קֶ- רָ- ח…". וקולות אחרים שנשמעו לעתים יותר רחוקות: "הקשיבו, הקשיבו ,היום לא יהיה מים", או את צלצולי פעמון-היד של מוכר הנפט שהיה מגיע אל רחוב מגורינו. הוא לא נזקק לגרונו – צלצול הפעמון הספיק להוציא את הקונים מן הבתים אל הרחוב. לא היו אלה צלצולי הכנסייה שבקרבת ביתי, שנשמעו מספר פעמים ביום, אלא צלצול 'גואל'. הם ציפו לבואו בכיליון עיניים, כי הוא לא הגיע בכל יום. ואם נשארת בלי נפט, לא הייתה לך תאורה בבית ולא יכולת לחמם מים לבישול ולרחצה. זה היה מקור האנרגיה הבלעדי לפרימוסים ולעששיות.

    "אתה מקבל ממנה את הכסף ושם אותו בארנק הגדול שאתן לך. אתה ודאי יודע קצת חשבון, כי תצטרך להחזיר גם עודף. במשך הזמן תוכל להוסיף עוד קליינטים מדירות אחרות בשיכונים וגם תוכל להתרחק מעט אל עבר בניינים אחרים. העיקר הוא שתחזור בצהריים עם הרבה בקבוקים ריקים. ככל שהעגלה ריקה יותר, היא גם מרעישה יותר. אנחנו שוטפים את הבקבוקים בבית החרושת ומכינים לך כמות מספיקה ליום שישי הבא".

"סליחה, אמרתי, איך אציע בוזה לקליינט חדש אם איני יודע מה טעם המשקה וממה הוא עשוי? "אתה צודק, בחור צעיר. איך שכחתי? הנה אמזוג לך כוס ותטעם". קֵרבתי אל פי כוס זכוכית בעלת דפנות עבות, ששותים ממנה גם בירה, המכילה משקה סמיך בצבע חום בהיר-בֶּז, והתחלתי ללגום בכמויות קטנטנות. הטיפות הראשונות שבאו במגע עם שפתיי החליקו אל לועי, ומשם אל גרוני וכמעט השתנקתי. בלוטות הרוק הגיבו במהירות ואותתו למוחי שמשהו חמוץ-מתוק וקריר מתקרב אל הושט והקיבה כבר ננה להכין את המיצים הנדרשים ולהעבירם במהירות אל בני- מֵעַי, שיתוודעו  גם הם למשקה הלא מוכר. אפשר לשאול עוד משהו? האם לא כדאי שאבין מהו המשקה הזה כדי שיעזור לי למכור יותר בקבוקים?

"בבקשה", השיב בנחת, והתחיל להסביר לי בשפה פשוטה, לאט, ובסבלנות רבה, כמו מורה טוב:

"למדתי את סודות ייצור הבוזה עוד בבולגריה. מייצרים אותה גם בטורקיה, מקדוניה ואלבניה. השם בוזה הוא שם טורקי. אתה וודאי יודע שארצות הבלקן היו תחת שלטון טורקי במשך כמה מאות שנים והמטבח הטורקי השפיע על ארצות אלה. הבוזה עשויה מדוחן שבושל בדוודים בתהליך סודי. בארץ זהו משקה לא רק של בולגרים, אבל הם הקליינטים העיקריים. שמת לב כשטעמת מהמשקה שהוא סמיך ויש לו צבע חום בהיר? זה מפני שהוא מיוצר מתערובת של קמח עם דגנים שונים שעוברים פרמנטציה קלה. אתה בטח לא יודע מה זאת פרמנטציה. זוהי תסיסה, כמו שמבשלים בירה, למשל".

רציתי להגיד משהו בקשר לטעם. הרגשתי שזה לא בדיוק משקה מתוק, אפילו טיפה חמוץ. "אתה צודק, בפעם הראשונה מרגישים טעם כזה. שותי בוזה וותיקים מתרגלים לטעמה, או מוסיפים סודה לשתיה, או מערבבים קצת עם משקה תוסס, או מיץ מתוק. כל אחד לפי טעמו". אמרתי לבעל הבית שזהו משקה טעים (הייתה לי ברירה?) וקבענו להתחיל בשבוע שלאחר השיחה.

ביום הראשון לחלוקה באתי יותר מוקדם כדי שאתמצא מהר באזור. דחפתי את תלת-האופנוע לאורך הכביש, צמוד למדרכה, התאמצתי לעלות גם על המדרכות כדי להתקרב אל הכניסות של כל בלוק שניצב לאורך שדרות ירושלים ביפו. לוקח ארגז בקבוקים ומגיע לכל כניסה, מניח ארגז על הרצפה, ומצלצל בפעמון הדירה שמשאירה בקבוקים ריקים במפתן. כשראו אותי לראשונה היו שחייכו ופטרו אותי באיזה משפט מהומהם שנשמע כמו 'בוקר טוב', והיו שחייכו ואף שאלו לשמי. לא היה זמן לנהל שיחת הֵכּרוּת מעמיקה, שהרי יום שישי היום. המלאכה מרובה והזמן קצר. צריך לבשל, לקנות וגם לנקות.

וכך, מדי שישי הקדשתי את זמני, כהפוגה מהלימודים בבית-ספר תיכון ערב . חמישה ימים מאומצים היו מכוונים לקראת בחינות הבגרות. וביום השישי יכולתי להתאוורר קצת, לפגוש ולהכיר אנשים בגילים שונים, לאמץ את השרירים בשינוע תלת-האופנוע. השרירים היו דרושים לי לפעילות הספורטיבית בשעות אחר הצהריים בים, בחוף גבעת-עליה. שם שיחקנו כדור-עף, מטקות, רצנו מעט, וכמובן – גם שחינו. המאמץ עם הרכב היה בעיקר בשיפועים. במורד הייתי צריך ללחוץ על הבלמים, שהכבלים שלהם התחילו בשתי הזרועות, מה שכינינו 'כידון' באופניים, וכדי לבלום הייתי צריך ללחוץ חזק מאוד. וכשזה לא עזר התיישבתי על הרכב וסובבתי את דוושות הרגלים לאחור, כמו באופניים, ואם גם זה לא עזר נעמדתי לפניו ובלמתי אותו בגופי על-ידי הזזתו ימינה או שמאלה. המאמץ בעליה לא היה פשוט. לא היו לי שיטות כיצד לתמרן את הרכב ונאלצתי להתגבר על הקושי על-ידי דחיפה ומנוחה, וחוזר חלילה. במשך תקופת העבודה, פחות משנה, רכשתי לקוחות חדשים, ורבים הכירו אותי כנער שקדן, רציני וחרוץ. גם בעל-הבית היה מרוצה והצטער כשהודעתי לו שאני נאלץ לעזוב בתקופת הבחינות. אחריהן נפשתי במקצת ואחר-כך התגייסתי לצה"ל במחזור אוגוסט 1959.

 זכרתי את טעם הבוזה המיוחד במשך שנים רבות (שתיתי בוזה גם בסופיה כשביקרתי בה בשנת 1995 אך זה לא היה אותו טעם). כעבור שנים אחדות, בדרכי הביתה, ליד השעון ביפו, שמעתי מישהו קורא לי, ולא בשמי: "סליחה, אפשר לשאול אותך משהו? חילקת פעם בוזה בשיכונים בשדרות ירושלים ביפו?" השבתי בחיוב. הוא חייך ואמר:

"הייתי נער כשהגעת אלינו כל יום שישי ואמי הייתה קונה 4 בקבוקי בוזה, במיוחד בשבילי ובשביל אחותי. היא אמרה שהמשקה מזין מאוד וסיפרה לי שמייצרים אותו מדוחן ולא ידעתי מה זה 'דוחן'. קראתי שזהו דגן שמכינים ממנו גם דייסות, נזידים, לחמים וגם בירה. בהתחלה לא כל-כך אהבתי את המשקה בגלל טעמו החמצמץ, אך כשהתרגלתי אליו התחלתי לאהוב אותו. אחרי שהפסקת לחלק, לא היה לזה המשך. האם זה יכול להיות שאמא שלי סיפרה לי שלא מחלקים יותר כדי שנפסיק לקנות בוזה, כי היא כבר נמאסה עליה?". שתקתי. "ועוד דבר רציתי לספר לך, שנסעתי עם הורי לפלובדיב בבולגריה ושם שתינו בוזה. אני חייב להודות שהמשקה של יפו היה לי יותר טעים. כל הכבוד לבעל המפעל!". שוב לא הגבתי. שאלתי אותו אם בתקופה שחילקתי בוזה הייתה לו אחות בגיל מאוד צעיר, ממש תינוקת. הוא השיב בחיוב ובחיוך. נדמה לי שעכשיו הבנתי מדוע אִמוֹ הפסיקה לקנות בוזה. היא ועוד אמהות מיניקות, האמינו שהמשקה מגדיל את שפיעת החלב של הַאֵם, וזה טוב ליונק, שמקבל מזון בריא ומזין, וגם טוב למיניקה.

אמרתי לבחור: "במבט לאחור, אולי כדאי לקרוא למשקה "דוֹחֲנִיה" או "דוֹחֲנִית", מה דעתך?"  והוא השיב : "רעיון טוב, יש לי חבר שלומד לשון באוניברסיטה. אשאל אותו אם הוא יכול לבדוק מהו השם העברי של "בוזה". תן לי את מספר הטלפון שלך כדי שאתקשר אליך". השבתי שאין לי טלפון. "חבל", הוא אמר, הסתובב לאחור, והלך לדרכו, ואז הבנתי שלמשפט  "ככל שהעגלה ריקה יותר, כן היא מרעישה יותר", יש גם משמעות מתגלגלת עמוקה.

עד היום אינני יודע אם למשקה הזה ניתן גם שם בעברית, ואם מייצרים אותו מחוץ לארצות הבלקן וטורקיה.

אהבתם את המאמר?

שתפו ב-Facebook
שתפו ב-Twitter
שתפו ב-Linkedin
שתפו ב-Pinterest

כתיבת תגובה

HebrewEnglishBulgarian

שלחו לנו הודעה

הרשמה לכנס בנושא רדיפה ושיתוף פעולה, הצלה והישרדות
22-24.5.23

בית מורשת יהדות בולגריה ביפו, איחוד עולי בולגריה, עמותת סלוודור, אגודת הידידות ישראל בולגריה, ועידת התביעות  מגרמניה, וקרן הרצלינה, מתכבדים להציג כנס בינלאומי בינתחומי בשיתוף יד ושם, מרכז דאהן בבר אילן, וסינמטק תל אביב: רדיפה ושיתוף פעולה, הצלה והישרדות: נקודות מבט חדשות על בולגריה והשואה לאחר 80 שנה

יום ב, 22 במאי – כנס בינלאומי – יד ושם, ירושלים
יום ג, 23 במאי –   כנס בינלאומי – מרכז דאהן – בר אילן
יום ד, 24 במאי – מרתון סרטים דוקומנטריים – סינמטק תל אביב

כרטיסים לסרט בעלות 25 ש"ח באמצעות קוד הנחה בולגריה25:

1. בחרו את הסרט הרצוי בקישור המצורף מטה
2. לחצו על לרכישה
3. סמנו מקומות באולם
4. במסך בו מופיע מחיר הכרטיס לחצו על בחרו סוג כרטיס ובחרו באפשרות קוד הטבה/שובר
5. הזינו את הקוד בולגריה25 והמחיר יתעדכן בהתאם להטבה
6. בכל שאלה ניתן לפנות למוקד שירות הלקוחות של סינמטק תל אביב 6876*

לחצו כאן לרכישת כרטיסים לסרטים באתר הסינמטק

09:30  ג׳אז בלקני – סרטו של ג׳קי קומפורטי – 76 דקות

ג׳אז בלקני מספר את סיפור החיים והמוזיקה של ניקו ניסימוב וחבריו היהודים מלהקת הג'אז הבולגרית "האופטימיסטים". הסרט מתאר את הצלחתם המטאורית כלהקה בסוף שנות ה- 30 בבולגריה. תחילתה של מלחמת העולם השנייה, כאשר בולגריה הצטרפה למדינות הציר, שינתה עבורם הכל. חוקים והגבלות על היהודים עצרו את ההופעות של הלהקה. כל חברי הלהקה היהודים גויסו למחנות לעבודת הכפייה כמו כל שאר הגברים היהודים, והקהילה כולה הייתה על סף הכחדה. ניקו נעצר על ידי הקומיסריון לענייני יהודים והועלה על משלוח שהיה מיועד למחנה המוות טרבלינקה. התערבותם של חבריו הבולגרים הצילה את חייו ברגע האחרון.

11:30 ספינת המעפילים סלבדור – סרטו של ניסים מוסק – 82 דקות

סיפורה הנשכח של ספינת המעפילים "סלבדור", שהפליגה מבולגריה לישראל ב1940- כשעל סיפונה 352 נוסעים, אך טבעה מול חופי טורקיה. מבין כל הנוסעים ששהו על הסיפון, רק 122 ניצלו. באמצעות חומרי ארכיון וראיונות עם ניצולים מגולל הבמאי, נסים מוסק, את סיפורה של האונייה "סלבדור" ואת סיפור ההעפלה של יהודי בולגריה, ומתעכב גם על האופן שבו התקבל האסון בקרב היישוב בארץ: התעלמות.

13:30 קרונות רכבת ריקים – פרופסור אדוארד גפני – 83 דקות

הסיפור המדהים של הישרדותם מזה של למעלה מ- 50,000 יהודים במלחמת העולם השנייה והרצח ההמוני של 11,393 יהודים מהשטחים ביוון ובמקדוניה שבשליטת בולגריה מזה. המזימה לרצוח את כל יהודי אירופה סומנה כ'סודית ביותר' אך הייתה פומבית. צילומי הרכבות הפכו את הפשע לגלוי. כשהעלילה נחשפה, קמו במחאה בולגרים משכבות רבות, מנהיגי כנסיות ומנהיגי פועלים, עורכי דין ורופאים. האם נסכן את חיינו כדי להציל מישהו? הבולגרים האמיצים האלה מעודדים אותנו לחשוב שאנחנו חייבים ויכולים לחולל שינוי.

15:30 האופטימיסטים – ג'קי קומפורטי – 81 דקות

סרט עטור פרסים על הנסיבות שהובילו להישרדותם החלקית של היהודים בממלכת בולגריה בתקופת השואה. "האופטימיסטים" (על שם להקת הג'אז שפעלה בבולגריה לפני המלחמה ואליה השתייכו חלק מהמרואיינים בסרט זה) הוא הסיפור הכמעט-לא-נודע אודות הישרדותם של יהודים בולגרים בידי נוצרים ומוסלמים. הסרט זכה בפרס השלום בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. בפרס הראשון בקטגוריה של סרט תיעודי על "החוויה היהודית" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים, ובציון הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים "חלומות ותקוות" בארה"ב.

17:00 אירוע נעילת הכנס: חיבוקים בבולגרית והקרנת בכורה עולמית של הסרט 'מונומנט לאהבה'

להרשמה ורכישת כרטיסים לאירוע הנעילה החגיגי התקשרו לטלפון 054-453-4157 (יפה) 

מנחה: ג׳קי קומפורטי

ברכות:

ד"ר ג׳קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהודי בולגריה

השגריר דוד כהן, יו״ר עמותת סלבדור

יצחק ליפובצקי, יו"ר האגודה לשיתוף ואחווה בין ישראל לבולגריה

ה"מ רומיאנה בצ'ברובה, שגרירת בולגריה בישראלמנחם

 מנחם ז. רוזנזפט: הפגנת ה-24 למאי נגד גירוש היהודים וסמליותה

18:00 –  הקרנת בכורה עולמית של הסרט 'מונומנט לאהבה' של ג׳קי קומפורטי

מונומנט לאהבה מתארת מסע שעשה ג'קי קומפורטי עם אמו, איקה קומפורטי עובדיה, במשך למעלה מ-25 שנה לחקור, לתעד ולחשוף את הנרטיב של העם היהודי בתקופת השואה בבולגריה. ככל שהמסע המשותף התקדם, הסיפור האישי של איקה הלך ונחשף. היא חלקה זיכרונות ותובנות. כשהיא מצאה את יומנה מזמן המלחמה נחשפו גם ציפיותיה, מחשבותיה ורגשותיה, כנערה צעירה, מול עולם שמתמוטט למול עיניה ומתדרדר למלחמה. עזרה ותמיכה מחברים סייעו לה בזמנים הקשים והאכזריים להתמודד עם הסכנות והאתגרים ולשרוד. סיפור של איקה הוא מניפסט אנטי-מלחמתי שמתעמת עם טוטליטריות ושנאת אדם ומציב מונומנט לאהבה.

"אהבה היא הכוח הגדול ביותר בעולם. 

זה חזק יותר מהדת, זה חזק מהכל. 

אם אתה אוהב, אתה אתה עושה.

אם אתה לא אוהב, שום דבר לא יקרה. 

באהבה מגדלים ילדים, באהבה קשר נוצר בין שני אנשים. 

באהבה אנחנו הופכים להורים לילדים.

באהבה אנחנו הופכים למורים לסטודנטים. 

כאשר אתה אוהב משהו, אתה עובד כל החיים ונותן. 

אתה לא נותן? אין חיים, אין יופי. בלי אהבה,

שום דבר לא קורה. נקודה”

– איקה קומפורטי עובדיה

20:00 -19:45 – שאלות ותשובות

כרטיסים בקופת הסינמטק קודש למימון הכנס: *6876

יום 2

לחצו כאן להרשמה ליום השני באוניברסיטת בר-אילן (עלות כרטיס 30 ש"ח)

9:30-10:00 התכנסות וכיבוד קל

 

12:00 – 10:00 מושב פתיחה

יו"ר: ד"ר שמעון אוחיון, מנהל מרכז דהאן, אוניברסיטת בר-אילן

ברכות:

פרופ' שמואל רפאל, דיקן הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן

מר אינו יצחק, יו"ר איחוד עולי בולגריה

ה"מ רומיאנה בצ'ברובה, שגרירת בולגריה בישראל

11:00 – 10:30 מנחם ז. רוזנזפט, יועץ משפטי וסגן נשיא של הקונגרס היהודי העולמי, ניו יורק

השואה בבולגריה מזווית ראיה יהודית-גלובלית

11:00-12:00 שולחן עגול: התיעוד הקיים והבלתי-קיים לחקר תולדות יהודי בולגריה בשואה.

מה עוד נמצא בארכיונים? שאלות בלתי פתורות על בולגריה והשואה, ואתגרי המחקר בעתיד

יו"ר: משה מוסק

מוקדש לזכרו של עמנואל "אמקו" מרגוליס

בהשתתפות:

● ג'קי קומפורטי, בלומינגטון, אינדיאנה: דברי פתיחה

● אנגל צ'ורפצ׳ייב ארכיונאי, יד ושם

● וניה גזנקו, ארכיון המדינה של בולגריה, סופיה

● נדז׳ה ראגארו, Science Po, פריז (השתתפות באמצעות זום)

 

12:00-12:30 הפסקת קפה

 

12:30-14:15 מושב שני: זיכרון, הנצחה ומורשת

המושב מוקדש לכבודו של פרופ' רוברט ארנוב, אונ' אינדיאנה, בלומינגטון

יו"ר: ד"ר יוסף שרביט

● לאה כהן, חוקרת עצמאית, עיתונאית ודיפלומטית, נוינבורג

80 שנים לרדיפת היהודים ולהצלתם בממלכת בולגריה: מגמות חדשות ברוויזיוניזם של השואה

● מייקל בירנבאום, חוקר שואה, סופר ומתכנן מוזיאונים, לוס אנג'לס

על תפקידם החינוכי של מוזיאוני שואה ולקחי לימוד השואה.

● יצחק ליפובצקי, יו"ר האגודה לשיתוף ואחווה בין ישראל לבולגריה, תל אביב

האנדרטאות להנצחת הישרדות יהודי בולגריה בשואה, בסופיה ובתל אביב

● רני יגר, מכון הרטמן, ירושלים

״הגדת השואה״ כאמצעי להפנמת זיכרון השואה בקרב יהודי בולגריה

 

14:15-14:45 הפסקת קפה

 

16:00 – 14:45 מושב שלישי: יזמות, הצלה והישרדות

יו"ר: אורה שורצוולד, אוניברסיטת בר-אילן

● אורלי מירון, אוניברסיטת בר אילן

רשתות עסקיות יהודיות בבלקן: יזמות אתנית על-לאומית

● משה עובדיה, המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

רבני בולגריה ופועלם להצלת היהודים בתקופת השואה

● ג׳קי קומפורטי, במאי קולנוע וחוקר תיעודי של יהודי בולגריה, בלומינגטון אינדיאנה

סרט תיעודי: ההפגנה נגד גירוש יהודי סופיה ב-24 במאי 1943

 

16:30- 16:00 הפסקת קפה

 

16:30-18:00 מושב רביעי: הביטוי האמנותי והתרבותי לגורל יהודי בולגריה בימי השואה

מוקדש לזכרה של המשוררת חוה פנחס-כהן ז"ל

יו"ר: ג'קי וידל, יו"ר בית מורשת יהודי בולגריה, יפו

● מרתה אלדג'ם בלומפילד, סופרת חוקרת ואמנית, מישיגן

קולות משוחזרים: רישומים על יהודי בולגריה בשואה

● אדוארד מקגלין גפני, לוס אנג'לס

אתגר השחזור ההיסטורי והשיפוט האתי

● רינה שעשוע-חסון, האגודה לשיתוף ואחווה ישראל-בולגריה, תל אביב

המשורר והמנהיג הציוני היהודי-בולגרי סימצ'ו איסקוב

● השחקן אלברט כהן, תל אביב

קריאה משירתו של איסקוב

יום 1

09:30 התכנסות

 

10:00-10:30 מושב פתיחה: ברכות

יו״ר: פרופ' דן מכמן, ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה, יד ושם ואונ' בר-אילן

מר דני דיין, יו"ר הנהלת יד ושם

ד״ר ג׳קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו

 

10:30-12:30 מושב ראשון: החקיקה האנטי-יהודית והשפעותיה על חיי היהודים בממלכת בולגריה

יו״ר: פרופ' דינה פורת

● ד״ר שלמה שאלתיאל, יד יערי, ישראל

הגלוי והסמוי במניעים של המתנגדים למדיניות האנטי-יהודית של ממשל המלך בוריס ה-3

● מוטי כנרי חוקר עצמאי, גבעתיים

גירוש האזרחים הזרים מבולגריה

● זדרבקה קרסטבה, אוניברסיטת קלימנט אוכרידסקי, סופיה

היבט החקיקה במדיניות האנטי-יהודית של ממלכת בולגריה (1941-1944)

● סטיבן סייג׳ – חוקר עצמאי, רוקוויל, מרילנד

מחנות העבודה והגטאות בבולגריה

 

12:30-13:15 הפסקת צהריים

 

13:15-15:00 מושב שני: "הפתרון הסופי של בעיית היהודים" בממלכת בולגריה המאוחדת

המושב מוקדש לזכרו של חלוץ המחקר על השואה בבולגריה, פרופסור פרדריק צ׳רי ז״ל

יו״ר: אנג'ל צ'ורפצ'ייב, יד ושם ואונ' חיפה

● רומן אברמוב – המרכז למחקר מתקדם, סופיה.

בולגריה והשואה – מסלול מפוצל

● וסיליס ריצאלוס, אוניברסיטת דמוקריטוס, תראקיה, סלוניקי:

רדיפת יהודי יוון באזור הכיבוש הבולגרי ביוון (1941-1943): המקרה של דראמה.

● סוזנה חזן, המוזיאון היהודי, אוגסבורג (השתתפות בזום)

אתגרי הכנת החלק על בולגריה בכרך 13 של סדרת התיעוד הגרמנית:

"הרדיפה והרצח של יהודי אירופה על ידי גרמניה הנאצית 1933-45".

 

15:00-15:30 הפסקת קפה

 

17:15 – 15:30 מושב שלישי: בולגריה והשואה: היסטוריה, זיכרון, ייצוג

יו״ר: משה מוסק, בית מורשת יהדות בולגריה

 דן מכמן, המכון הבינ"ל לחקר השואה, יד ושם ואונ' בר-אילן

חקר בולגריה והשואה: ההקשר הרחב

● נאדז' ראגארו – Science Po, פריז

תרומתם של המשפטים בבולגריה בתום מלחה"ע השנייה לתיעוד גורלם של היהודים (השתתפות זום)

● ג׳קי קומפורטי – חוקר ומתעד קולנועי, בלומינגטון, אינדיאנה

הנרטיב הגנוב של יהודי בולגריה והשואה

שולחן עגול בהנחיית יו"ר המושב:

נסיבות הישרדותם של יהודי בולגריה – פולמוסים מחקריים וזכרוניים

בהשתתפות: שלמה שאלתיאל, מוטי כנרי, ג'קי קומפורטי, דן מכמן, לאה כהן.

התנדבו

התנדבו לעבודה בבית המורשת.

זוהי הזדמנות לעזור לנו להנחיל את נכסי התרבות והזיכרון הקולקטיבי
של הקהילה היהודית בולגרית בארץ ובעולם.

אנו זקוקים לכישרונות מכל הסוגים.

תרמו לנו

אנחנו בעמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו עושים מאמצים אדירים על מנת לשמר את נכסי התרבות, החומר והרוח של יהדות בולגריה.

נודה לכול תרומה שתוכלו לתרום בכדי לסייע לנו בשליחות זו.