fbpx
צילום: באדיבות אוסף קומפורטי על יהדות בולגריה

גורלן של שתי קהילות יהודיות במלחמת 1877-8

מלחמות הן מוקד של צער, הרס ואובדן חיים. מאבקים בין מעצמות על שליטה, שטחים וכוח היו מאז ומעולם רק פן אחד של אותן התנגשויות; גורלו של האדם הביא את כותבי ההיסטוריה להבליט את הסבל של הפרט, של המנצח או המנוצח – ודרכם לתאר את הזוועות שהתנגשויות הדמים גרמו לאדם באשר הוא. מלחמת 1877/8 בין שתי האימפריות – הרוסית והעות'מאנית, לא הייתה שונה מאלה שקדמו לה או באו אחריה, בסבל שידעו אלפי האנשים משני צידי המתרס; בני אדם נעקרו ממקומותיהם, איבדו את יקיריהם ורכושם נבזז או עלה בלהבות. מטרתו של הדיון שלפנינו להאיר את אחת הנקודות האפלות בתולדות שתיים מקהילות ישראל, שנפלו קורבן לשנאה ודעות קדומות, שסיפורן העגום כמעט ולא זכה לפרסום.

קהילות יהודי Kazanlık ו- Zagora-Stara( ,באותם הימים – Zaĝra-Eski )בבולגריה של
ימינו. שתי הערים נפלו קורבן לקרבות אכזריים ולמעבר השליטה בהן מיד ליד, בין הצבא
הרוסי לזה העות'מאני, שניסה בכל כוחו להדוף את התוקפים. אין בכוונת הרצאתי לתאר את
מהלך הקרבות שתוארו בהרחבה בפרסומים רבים ושונים ; ברצוני לספר כאמור, את גורלן
של שתי הקהילות בראשית ימי המלחמה, כל אחת וסיפורה האופייני לה.
ביוני חצו צבאות רוסיה את הדנובה ליד העיר סְבִישְ טוֹב, כ-90 ק"מ דרומית- מערבית ל-
Rusçuk( רוסצ'וק(– מקום מפתיע ובלתי צפוי בעיני המִ גננה העות'מאנית, מכאן שהנחיתה
נתקלה בהתנגדות מוּעטה.
ההתנכלויות כלפי האוכלוסייה הלא- נוצרית – מוסלמים ויהודים, החלו כבר בראשית ימי
2 המלחמה. בסְבִישְ טוֹב
ובקַק רְ לוֹבו
3
סבלו היהודים השפלות, אובדן רכוש ואף התעללויות, במיוחד כלפי הנשים. באיגרת שנשלחה לאחר המלחמה אל
שלטונות העיר פלובדיב )פיליּפוּפולי באותם ימים(, שיטחו בפני השלטונות הבולגריים
שזה מקרוב הפכו לאדוני הארץ , כמה מנכבדי הפליטים היהודים מקרלובו, שמצאו מקלט
בקרב אחיהם בעיר זו – בקשה לעזרה והקלות בהיותם חסרי כל בשל מנוסתם בעת
המלחמה ומניעת האפשרות לחזור לעירם , מפני היחס העוין של התו שבים הבולגרים.
במכתבם הם מציינים שמדובר בכל קהילת יהודי קרלובו, המונה שלוש מאות חמ ישים
ושבע נפשות. בתשובתו ענה להם מפקד המשטרה , Stolipin. A. P ,שאת תלונותיהם
עליהם להפנות לממשלת תורכיה באסתאנבול, היות ולבולגרים אין יד בכל הצרות שפקדו
אותם וגם לא במצב בו הם שרויים כיום בפלובדיב… )גורל דו מה ידעו גם יהודי שתי
4 הקהילות עליהן ייסוב הדיון, בצד אחרות, אותן אזכיר בקצרה בהמשך(.
קשה מזה היה
מצבם של המוסלמים – תורכים, צ'רקסים וטטארים בערים ובכפרים השונים; מדיווחיהם
של הקונסולים המקומיים ושרי החוץ של מדינות המערב עולה בבירור היחס המפלה
והרדיפות של אותם אזרחים, מושלי הארץ עד לא מכבר , שהפכו מושפלים בידי שליטי
המדינה החדשים, הבולגרים-הנוצרים. לא פעם היו חיילי הצבא הרוסי , במיוחד הקוזקים
, שותפים למסכת ההשפלות שניחתה על המוסלמים 5 אשר חנו כחיל מצב בערים השונות
ועל היהודים . בעוד המלחמה בעיצומה שלח מפקד העיר העות'מאני ב שוּמְלָה מברק
ללונדון, המביא את תלונות הפליטים שהגיעו לעיר , על היחס האכזרי מצד הבולגרים
כלפי המוסלמים והיהודים , תושבי סבישטוב: "כבודן של הנשים היהודיות חולל ורבות
6 מהנשים המוסלמיות הוטבעו בנהר".
היה זה מעין מבוא , קודר אמנם, למה שעמדו לחוש יהודי קזנליק ואסקי-זהרה, לשם
התקדמו צבאותיו של הגנרל גוּרְקוֹ.
1 .קהילת יהודי )Kazanlık)
אור ל-18 ליולי )כל התאריכים הם על- פי הספירה החדשה( תקפו הרוסים וכמה יחידות
של מתנדבים- בולגרים בשלושה ראשים את קזנליק וכבשוה. האוכלוסייה הבולגרית המתינה לחיילים בציפייה דרוכה ובזרי פחים .
עוד בטרם נכנסו הצבאות , החלו
התושבים הבולגריים המקומיים לערוך התנפלויות על בתי המוסלמים והיהודים . כאשר
הגיע הצבא הרוסי בשעות אחר הצהרים , הייתה הרגשה שהפורענויות יחדלו . אך מיד
למחרת תקווה זו התבדתה . נביא עתה את סיפורו של אחד מיהודי קזנליק ששרד את
הפוגרום ותוצאותיו, כפי שהוא צוטט על- ידי Veneziani. M ,הנציג הבכיר של AIU
8 באסתאנבול:
"ב-7 לחודש אב )18 ליולי(, הגיעו הרוסים לקזנליק.
למחרת, ב-19 ליולי, מפקד הכובשים נתן היתר לצבא ולתושבים הבולגריים לבזוז את
בתי המוסלמים והיהודים. ההנמקה הייתה, שיש לערוך חיפוש ולהחרים את כלי הנשק
תוך 24 שעות. אך לאחר תום החיפוש והחרמת רכוש רב מהבתים, המשיכו התושבים
הבולגריים באין מפריע לשדוד ולהתעלל באוכלוסייה ימים רבים נוספים".
כאן ברצוני להביא עדות מאותו שנתון בו מסופרים דברי ימי קזנליק , ממנו ציטטתי
9 למעלה
: " … ובאמת, בעת הקרבות ואף לאחר מכן , גם כאן בקזנליק היו מקרים של
פרעות ומהומות, אך הודות לפיקוד הרוסי, חזר הסדר על כנו. מי שנפגעו מאותן מהומות
היו למעשה מספר חנויות של מוסלמים, אך היו שמועות שהן הוצתו על- ידי בעליהן, כדי
10 למנוע שהסחורה תיפול בידי הנוצרים- הבולגרים, השנואים עליהם…".
ובהמשך: "…
לאחר הבהלה הראשונה בטרם הגיעו הצבאות המשחררים , שמענו קריאות מהרח וב:
'אחים, בולגרים, צאו לרחוב, יחי בולגרייייה!' מהר מאד התברר לנו שהיו אלה חוליגנים ,
פורעי-חוק בולגרים מקומיים ואיכרים מהסביבה , שכל רצונם היה לפלוש לבתים , מהם
התושבים יצאו לחגוג, ולשדוד את רכושם – כלי כסף, זהב ודברי ערך…".
מכאן נחזור 11
לסיפורו של הפליט היהודי מקזנליק:
"ב-20 ליולי, ארבעה תושבים בולגרים, מלווים בחייל רוסי, הגיעו לביתו של אברהם קנטי
]ראש הקהילה [. ביודעו מה צפוי לו, מיהר להסתתר. הפורעים הפכו את בי תו אך לא
מצאו דבר בעל ערך ו עברו לבית הסמוך , של יצחק ויהודה אסא . שניהם, בחששם
לחייהם, נאלצו לגלות היכן הטמין אברהם קנטי את כספו. תחת עינויים ומכות, נאלץ ראש
הקהילה למסור את רכושו , אך הפולשים לא הסתפקו בכך ורוצצו את ראשו של יהודה
אסא. את אחיו יצחק ידם לא השיגה, משום שהצליח להימלט ". המספר המשיך לפרט
את התלאות, אותן חוו יהודי העיר במשך למעלה מעשרה ימים: שוד, מכות, אונס ומעשי
רצח, של זקנים , נשים וטף. הוא הוסיף שה פרעות נמשכו, על-אף פנייתם של נכבדי הקהילה אל מפקד העיר הרוסי , שפטר אותם בהבטחות להגן על חייהם , אך ללא
תוצאות.
ייסוריהם הגיעו לשיאם ב-5 לאוגוסט, שבת, עת רוב היהודים היו מכונסים בבית הכנסת.
אמנם מנהגו של כל יהודי לקדש את השבת בתפילה, אך ביום הקודם, ב-4 לחודש, הוצא
צו שעל היהודים לפנות את בתיהם ורובם הוכנסו לבית הכנסת ו לבית הספר . הפליט
המשיך בתיאורו: " התושבים הבולגרים , מלווים בחיי לים קוזקים , פרצו לחצר בית
הכנסת. הנהיג אותם אחד בשם Simion ,שהיה שומר כרמי היהודים ועושה מלאכות
שונות בבתיהם בשבת. בהכירו את יהודי הקהילה ואת מגוריהם , סימן לפורעים היכן יש
לחפש ואת מי עליהם לענות , כדי שיימסרו את רכושם. רבים ניסו לברוח ולהסתתר, אך
הפורעים לא הניחו לאיש ובהנחיית אותו סימיון, שדדו את בתי היהודים האמידים ואת
חנויותיהם. אברהם קנטי נרצח בפתח בית הכנסת ואת גופתו קרעו הכלבים לגזרים. כל
אלה לא סיפקו אותם וכדי לנקום על מיעוט השלל , הכריחו את הנותרים בבית הכנסת
לשתות את דמם של מ ספר כלבים, אותם שחטו לנגד עיניהם . בבקשם עוד כסף , זהב
ודברי ערך , חטפו הפורעים את שמואל קנטי , אחיו של אברהם , והודיעו למשפחתו
שישיבו את ב ן הערובה, לאחר שאלה יביאו סכום נכבד של כסף ודברי ערך לחוטפים .
נשי הקהילה תרמו את עדייהן ואת דברי הערך שהיו ברשותן וכך הצלי חה המשפחה
לגייס את הסכום הדרוש. לאחר שהחוטפים קיבלו את מבוקשם, סרבו להשיב את החטוף
למשפחתו. ]מאוחר יותר, נמצאה גופתו מושלכת בפאתי העיר [. על מעשי הרצח ועל
תלאותיהם של יהודי קזנליק , שלח שר החוץ העות 'מאני מברק אל נציגיו ברחבי אירופה
– )1877.8.21/9 ,)בכדי שיפיצו את המידע על הזוועות אותם מבצעים חיילי הצאר
. למחרת, ב-6 לאוגוסט, המשיכו לבוז את בתי היהודים , שהיו 12 ושותפיהם הבולגרים
ברובם כלואים בבית הכנסת, בלא מים ומזון . המצב החמיר בשמונה לחודש . היהודים,
שהוחזקו למעלה מארבעים ושמונה שעות בלהט החום הכבד של חודש אוגו סט צמאים
ורעבים, זעקו לעזרה, אך לא נמצא להם גואל". והא המשיך:
"עד לאותו יום נרצחו ארבע עשר גברים ונשים ]יש רשימה שמית[. ב-8 לאוגוסט, פלשו
לביתו של הרב הראשי, אהרון אסא, חטפו את בתו מזלטוב ודרשו עבורה כופר. בדומה
למקרהו של שמואל קנטי , גם כאן קיבלו את מבוקשם, אך לא שחררו את הנערה בת
השש עשרה". ]לימים, בעת המסע עליו יסופר להלן , החזירו את הנערה להוריה , לאחר
שכבודה חולל בידי החוטפים[.
סבלם של הנצורים הוקל, כאשר קצינים רוסים שמעו את הזעקות, הגיעו למקום ושחררו
את יהודים מבית הכנסת .

הידיעות על התקרבות הצבא העות'מאני והסכנה של כיבושה מחדש של קזנליק, הביאו
את האוכלוסייה הנוצרית לארוז את מעט מיטלטליה ולהצטרף אל הצבא הרוסי הנסוג אל
מעבר השִ יּפְקָה . היהודים שנותרו , חבולים, פצועים וחסרי רכוש לאחר סבל של קרוב
לשבועיים, צורפו אל הנמלטים , בלא לשאול לרצונם . הנדידה אל מעלה הבַקלְקַקן והדרך
אותה עברו הפליטים דרך הערים: גַק בְ רוֹבוֹ, טְ רְ נוֹבוֹ, סבישטוב; משם מעבר לדנובה
לבוקרשט ולטריאסט – ו באוניה אל אסתאנבול. היה זה מסע רב-תלאות ומכאובים, אך
איננו שייך ישירות לכאן . נזכיר רק את העובדה , שבנוסף לארבעה עשר הקורבנות
שנרצחו ברחובות ובבית הכנסת , ידעו יהודי קזנליק עוד כשמונים קורבנות, מתים
ונעדרים, בנוסף לחמש נשים ונערות שנאנסו בימי המסע
, שהסתיים ב-28 לנובמבר 13
14 בבירה העות'מאנית – כשלושה חודשים לאחר שהחל
.
בכל המקורות הלא יהודיים שבדקנו, המספרים את תולדות העיר קזנליק, יהודי העיר לא
נזכרו, למרות שהייתה זו קהילה בת קרוב ל שש מאות נפשות. הפעם היחידה שמצאנו
אִזכור, היה זה כאשר סופר על הוצאתם להורג של ש ני יהודים בעת המסע אל מעבר
בספרו של Dushmanov ,בן 15 השִ יּפְ קָ ה, בעוון ריגול לטובת הכוחות העות'מאניים בעיר.
התקופה שתיאר באריכות את המערכה הצבאית ע ל קזנליק: ימי השלטון הרוסי הקצר ,
הנסיגה לשִ יּפְ קָ ה ותלאות המסע , עד שובו לעיר שהייתה כבר בשלטון בולגריה , בינואר
מעניין שגם 16 1878 – אין ולו מילה אחת על יהודי העיר וקהילתה – לטוב או לרע .
בעיתונות העברית של אותם ימים , מצאנו תיאורים מפורטים על מהלך המלחמה ברחבי
. גם כאן אין 17 בולגריה, בזיקה ברורה של אהדה ותמיכה ב צדקת הרוסים ובצבא הצאר
ולו רמז לצרות אותן ידעו יהודי הערים שהזכרנו או בקהילות האחרות. יש אמנם ציטוטים
של מִ ברקים מאת שר החוץ הבריטי , הלורד Derby ,הפונה השכם והערב אל עמיתו
בבירה הרוסית , ומתריע על העוול שצב אם גורם לאוכלוסייה המוסלמית , אך שוב –
מעולם לא הוזכרו התלאות אות ן ידעו יהודי בולגריה בכלל או של קהילות קרלובו ,
18 סבישטוב, קזנליק או אסקי-זהרה.

בהיסטוריוגרפיה היהודית, כמעט ואין זכר למאורעות בקזנליק, או לזה שיתואר בהמשך,
באסקי-זהרה; נמסרו אמנם מעט עובדות, הלקוחות מהמסמכים של AIU ,בספרו של
ולאחרונה הוזכרו הפוגרומים בספרה של מינה 19 קשלס ובמאמריהם של מזן ושל ארדיטי
20 רוזן
. לעומת זאת, במאמר שהופיע בשנתון של יהודי בולגריה בסופיה , בשנת 1968,
מסופר באריכות על תרומתם של היהודים באותה מלחמה ועל יחסי הקִרבה ביניהם
לשכניהם הנוצרים-הבולגרים וכן על האהדה שגילו היהודים, כלפי הצבא הרוסי המנצח !
למעט מספר מלים על גירוש היהודים מקרלובו , אין שם ולו מילה אחת על היחס השלילי
)בשנים 21 או על רדיפות כלפי היהודים , בימי המלחמה או לאחריה, בקהילות בולגריה .
1945-1989 נכתבו מספר מאמרים המביא ים את המגמות הא נטישמיות שנפוצו
בשלושים השנים שלאחר תום אותה מלחמה. רובם ככולם מצניעים את הממדים ותולים
את האשמה בבורגנות המתעוררת , בניגוד לקו הטולרנטי שהביעו הסוציאליסטים . כדאי
לקרוא במאמריו של בנבניסטי, העורך של ה-Annual ,בנושא זה. זרע הפורענות באותם
מאמרי שטנה שהציפו את ערי בולגריה , ראשיתו באותן תופעות אותן אני מזכיר כאן
ובהתעוררות הלאומנית שראשיתה בערים הקטנות והמבודדות בין ערי הבלקן ועם קבלת
העצמאות של בולגריה , התפשטה התופעה גם בערים הגדולות , שם החל המאבק
22 הכלכלי נגד המיעוטים ובמיוחד כנגד היהודים(
.
יהודי קזנליק, לאחר המסע המפרך הגיעו לאסתאנבול ואוכסנו ב קרב משפחות ומוסדות
יהודיים בעיר. שהותם שם נמשכה חודשים רבים גם אחרי תום המלחמה במרץ 1878.
מקהילה שמנתה קרוב ל- 600 נפש לפני המלחמה , נרשמו במפקד שנערך ב- 1893
. סביר להניח שעם שובם , מספרם היה מועט בהרבה , אך 23 בקזנליק – 267 נפשות
לצערי אין לנו נתונים על כך.

כדאי להזכיר את מכתבו של Fernandez ,ראש קהילת יהודי אסתאנבול , המצוטט
בדיווחו של Wolff Drummond Henry Sir ,הקונסול בבריטי ב Phillipopolis .פרננדז
,La Commision par la Roumélie Oriental : הועדה אל הקונסול באמצעות פנה
להסדיר בהקדם חזרתם של הפליטים היהודים לבתיהם בקזנליק ובאסקי-זהרה – כ-900
במספר, השוהים כמעט בחוסר כל בבירה אסתאנבול או באדרנה . פרננדז צירף רשימה
על תלונות אלה, של פרננדז ושל Worms 24 מפורטת של שמות הפליטים ורכושם שנבזז
)ראו בהמשך ההערה 23 ,)השיב הקונסול הבריטי שאין בידו לעשות כמעט ולא כלום ,
היות והשליטה וניהול העניינים נתון כולו בידי השלטונות הרוסים, בכל האזור שנכבש על
ידם, והם אינם מעוניינים לתת לפליטים )יהודים או מוסלמים( לשוב לבתיהם. עם זאת,
הוא יעלה את בעיית הפליטים היהודים בפני הועדה לענייני רו מליה המזרחית, היושבת
25 בפיליפופולי
.
כתב העיתון Standard The שלח אל ה – Chronicle כתבה ארוכה תחת הכותרת :
ובפרוטרוט באריכות תיאר הוא" Horrible Atrocities upon the Jews of Bulgaria".
את הזוועות שפקדו את יהודי קזנליק מכניסת הרוסים והמתנדבים הבולגרים ועד תום
מצעד הפליטים היהודים אל מעבר השיפקה , התנכלות הבולגרים אליהם ואינוס
בנותיהם. הסיפור מצמרר ואינו בוחל בתיאור מעשי הזוועה שידעו היהודים ממעניהם .
26 הכתבה נשלחה ללונדון ב-1977.9.23 מבוקרשט
.
הזיכרון ההיסטורי של הטראומה אותה חוו יהודי העיר , נדמה ששקע ונטמע כסיוט א ותו
אין מזכירים. מבין רבים מילידי העיר אותם ראיינתי, שאבות אבותיהם ידעו סבל ואובדן ,
היו אך מעטים שידעו במעורפל על אותם ימים של אימי המלחמה וגורל אבותיהם. כך גם
בקרב רבים מההיסטוריונים, בישראל, בבולגריה ובמערב – כמעט ואיש מהם לא ידע על
אותן פרשיות כאובות כלפי היהודים, זו שבקזנליק או על זו שנספר עתה – יהודי אסקי –
זהרה.
2 .קהילת יהודי אסקי – זהרה (Zaĝra-Eski(

ב-22 ליולי נכנסו לעיר ראשוני החיילים הרוסים, פלוגת פרשים קוזקים . בעקבותיהם
. בעיר 27 הגיעו כמה יחידות של דְרַקגוּניים )פרשים( רוסים מלוּוים ביחידות של אוֹּפַקלְצֶצ 'נְצִ י
שררה אנרכיה מוחלטת ; השלטון העות'מאני איבד שליטה וברחובות השתוללו פורעי
חוק מקומיים ומכפרי הסביבה באין מפריע.
"התושבים המוסלמים והיהודים רוכזו בבתי התפילה שלהם ולא הורשו לצאת . מספר
הקורבנות בשני הימים הראשונים היה שש מאות נפשות בקירוב , מוסלמים ויהודים –
בעיקר נשים וילדים . הקוזקים עברו בין הבתים הנטושים ובזזו מכל הבא ליד . הקהילה
היהודית מנתה קרוב לשלושת אלפים נפשות . מספר האבידות בנפש היו 38 הרוגים
28 ומאות פצועים"
.
בקהילה המקומית , שהייתה גדולה וותיקה יותר מזו של קזנליק , היו שני בתי כנסת ,
מספר בתי תפילה שכונתיים ושני בתי ספר. התיאורים השונים שברשותנו, מדגישים את
האכזריות שהפגינו החיילים הקוזקים , כאשר מנעו מהנצורים אוכל ומים , בעת שהלכו
מבית לבית שדדו מכל הבא ליד . "גם הבולגרים, לא טמנו את ידם והשתתפו בלהט
. בעדותם של שני סוחרים יהודים מא יטליה, שנקלעו לעיר בעת 29 בלקיחת הביזה "
כיבושה הקצר על-ידי הרוסים, יש תימוכין לדברים שהבאנו למעלה : " שני סוחרים
איטלקיים, אברהם וסַק בַק טִ ינוֹ מוזס ]כתב הקונסול הצרפתי Boysset מ-Phillipopolis ,אל
שר החוץ שלו [, סיפרו לי את מה שעבר עליהם ועל אחיהם היהודים ". הקונסול חוזר
ומתאר א ת כניסת הרוסים לעיר ב-22 ליולי, את המהומה בעיר וממשיך : " … לאחר
שכלאו את המוסלמים והיהודים החלה הביזה בכל העיר, גם בבתי הזרים. תחת איום על
חייו, נאלץ אברהם לתת את רכוש ביתו להמון הפורעים . למחרת, הלך אל מפקד העיר
30 הרוסי, הציג את דרכונו האיטלקי וקיבל חזרה את מרבית חפציו… ".
תשעה ימים נמשכו מעשי הביזה ורדיפת הקורבנות. הקוזקים והבולגרים,
"… ביד אחת אוחזים בנשק ו בשנייה אינם מרפים מבקבוק היין …",
לא פסחו גם על 31
32 תשמישי הקדושה בבתי הכנסת . את ספרי הקודש השליכו, בהם לא מצאו כל חפץ .
בנוסף למעשי הרצח ידעו הי הודים האמידים בעיר מעשי סחיטה והתנכלויות לרכושם .
כך, למשל, נאלץ אחד מעמודי התווך של הקהילה ומעשירייה, לוותר על שטר-חוב על-סך
000.30 לירות סטרלינג לבולגרי שהיה חייב לו עבור משק חקלאי, שאותו בכור אסא מכר לו. בעל החוב איים עליו , שאם לא יוותר על הכסף , הוא ומשפחתו ישלמו בחייהם. בכור
אסא נאלץ לבטל את שטר החוב והציל את חייו . מעשים כגון אלה היו בבחינת חזיון
. כאשר צבאו של Süleyman 33 נפרץ, אותו ניצלו תושביה הבולגרים של אסקי- זהרה
Paşa עמד לכבוש את העיר מחדש, נסוגו החיילים הרוסים ובני בריתם הבולגרים, איתם
מרבית האוכלוסייה הנוצרית. "העיר על שכונותיה בערה ולמעשה נהרסה כליל כתוצאה
מההפגזות וההצתות מעשי ידי אדם . בעוד שהאוכלוסייה המוסלמית פגשה בתרועות
שמחה את צבאו של סולימן, הרי שהבולגרים, אותם מעטים שנותרו ולא ברחו אל השדות
ואל קווי הרוסים , ידעו פחד מפני המצפה להם ואמנם רב ים מהם – גברים, נשים וטף
. בהמשך לתיאורו הפלסטי של 34 נרצחו על-ידי התושבים המוסלמים וה-s'başibozuk"
אילקוב, הוא מוסיף : "… מי שנותר ללא פגע היו היהודים , שקנו את חייהם בכסף
ובהפקרת נשותיהם ובנותיהם לחרפת מעשי הכובשים ותענוגותיהם. בהיותם משתפי
35 פעולה עם התורכים , הם הגישו להם כל עזרה אפשרית ב הסגרת העיר ו בחורבנה".
בהערת שוליים והרחבה בנושא היהודים, מספר המחבר את קיצור תולדותיהם בסטרה-
והיותם 36 זגורה. הוא הדגיש את מספרם הרב ערב המלחמה – קרוב לששת אלפים
מתחרים לסוחרי העיר – הנוצרים- בולגרים. עוד הוא הוסיף, שיחסם אל הבולגרים היה
. הוא תירץ את החיבה והתלות של 37 מאז ומעולם עוין , משום התחרות בעסקי המסחר
היהודים בשלטון העות'מאני בעיר, משום האינטרסים המשותפים לש ני הצדדים. בסיום
דברי ההסבר שלו כותב אִ ילקוב, שהיהודים אחראים למותם של רבים מהבולגרים בעיר
ובסביבתה, "במוסרם אותם לצ בא העות 'מאני, שתלה אותם בראש חוצות ובכיכרות
38 העיר"

בימים הראשנים של אוגוסט , לאחר נפילת העיר בידי הצבא העות 'מאני, המוסלמים
והיהודים קיבלו צוו הפוקד עליהם לעזוב את העיר . שיירת הפליטים חסרי הכל , נעה
39 ברגל לעבר Karabunar ,ומשם ברכבת ל- Edirne
.
קבלת הפנים של קרוב לאלפיים הפליטים היהודים מ- Zaĝra-Eski הייתה לבבית, אך
מלאת חששות לאפשרויות הדלות של יהודי אדרנ ה, כפי שכתב ראש הקהילה , de.M
Toledo …" :אחֵח ינו הגיעו מזי רעב וכמעט ללא לבוש . הודות לצבא האימפריאלי, מעטים
מהם נפטרו או הגיעו פצועים או חולים ; אלה שידעו חיי עושר ונחת בעבר , הביאו את
רואיהם לייאוש וצער עמוק בשל מצבם העלוב… אני תקווה שנוכל לגייס אמצעים ולהביא
40 לאותם אומללים מזון, לבוש וקורת גג".
באותו נושא אנו קוראים בעיתון "המגיד", מה-
22 לאוגוסט: " צרה היא לבת אדרנאפעל (Adrianopol … .(כארבע מאות וחמישים
משפחות בית ישראל חיו בזא הרה (Zaĝra (העיר, אשר הלכו לקראת האויב הקַק רֵח ב,
לכַק ּפֶצ ר פניהם… והמה לא כן עשו לָ מוֹ. … בחרב שלופה שללו וטרפו ויחמסו קריה וכל
יושבי בה… ככה יעשו שנים עשר יום . ]עד[ שקדמה תשועת סולימן ּפֶצ חָ ה ופדה נפשם
ושלחם מן העיר . ]לאחר[ שלושת ימים, ביום הרביעי באו לעירנו [Edirne [עטופי רעב
ומוכי שרב. וילכו ]בני עירנו[ לקדמם בלחם ומים ולהלביש מערומיהם . … ובימים אלה
המחסור גדו ל… אנשי ההון הלכו לארץ אחרת ]עם[ הכבודה… רק אביוני אדם יוסיפו
41 לבוא מיום אל יום".
, מופיע בסיומו שיר-עם, המתאר הן Gâlabovo ,על תולדות העיר Minev בספרו של
וכן את Karabunarאת אווירת התוהו ובוהו ששררה בעיר בעת יציאת הפליטים לעבר
סיפורו של ילד בן ארבע , פליט בולגרי שנעתק מהוריו במהומה והועבר עם השבוי ים
ממלחמת הב לקנים, לאדרנה. כעבור עשרות שנים שב לעיר, כקצין תורכי שבוי
ובאמצעותו של בולגרי בעל תושייה, הוריו זכו לאמצו אל ליבם. לבקשת האם שיישאר עם
הוריו, עונה הבן האובד בסי ום הבלדה , עם רמז דק לַקשוֹני אותו הוא מבקש להביע,
בהיותו ילד שנותק מהוריו ומסביבתו, לגורל ילדיו ועתידם והמשפחה שהקים:
"… אין זה ניתן, אימא, אינני יכול
יש לי אישה וילדים בביתי
אין ברצוני להפקירם
אך אשוב עליכם, על דִברתי
ואת בני משפחתי, אֶצ ם יקרה, אשמח להכיר לך".
אימי המלחמה פגעו בכולם – נוצרים, מוסלמים ויהודים . בעוד שקורותיהם של שני
הלאומים הראשונים תוארו וסופרו מדור לדור וכל צד פיאר את גבורת בני עמו, גורלם של
43 היהודים, מסטרה-זגורה
, קזנליק וערי בולגריה האחרות , כמעט ולא נזכר ; )כזכור,
הבטיח הקונסול הבריטי Wolff Drummond ,לעלות את גורל הפליטים היהודים שנושלו
מבתיהם בקזנליק ובאסקי-זהרה. הוא דיווח לשר החוץ – Salisbury ,שמאמציו לא נשאו
פרי, במיוחד בשל התנגדות הנציגים הרוסים בו ועדה: Prince, Schepelew Colonel
Tzeretelew .על אף העזרה שקיבל מהנציג העות 'מאני, השר Paşa Sadık ,המרב
שהרוסים היו מוכנים להסכים היה, לאפשר לקונסול לכתוב פטיציה …, שלא היה בה
44 להועיל ולמעשה לא נתקבלה כל החלטה בנידון
.)
אם אכן היה מי שדאג להזכיר נוכחותם, היה זה לרוב בהקשר הנגטיבי כבוגדים, משתפי
פעולה עם האויב או כחמדנים, שנהנו מסבלם ומרכושם של בני עירם הנוצרים . תחת
פרטים The Jewish Chronicle העיתון הביא The Jews and the War הכותרת
מסמרי שיער על הפוגרום שידעו יהודי אסקי- זהרה: הרוגים ופצועים, נשים ונערות
שנאנסו, פצועים ונעדרים וכן אבדן רכוש – כל זה מידי הקוזקים והבולגרים שסייעו בידם.
הכתבים שמהם שאב העיתון את המידע היו מהעיתונים Daily The, Standard The
Telegraph .כן נאמר שם, על גיוס תרומות ברחבי האימפריה העות 'מאנית ומחוצה לה,
45 לעזרת אלפ י הפליטים היהודים מבולגריה , המצויים בחוסר כל באדרנה ובאסתאנבול
אסיים קטע זה עם הבאת דבריו של הרב אלמוזלינו , שבתום המלחמה נבחר כציר
באספה המכוננת הבולגרית ב– Târnovo( טרנובו( ומאוחר יותר שימש כרב הראשי
ליהודי בולגריה. בפנייתו אל AIU בפריז לעזרה, הוא מונה את סבלם של כמה מקהילות
: ב-Sofia ,שמספר היהודים בה היה אמנם גדול, אך היא עדיין הייתה 46 יהודי בולגריה
עיירה עלובה למדי, התנכלו כפריים בולגרים מהסביבה ביחד עם חיילים רוסים ובזזו את
חנויות ובתי היהודים בעיר ; ב-Berkovitsa( ברקוביצה( סירבו התושבים להרשות
ליהודים לחזור לבתיהם והם נאלצו לעבור לסופיה . ב- Vratsa( ורצה(, עם
כניסת הרוסים נש דדו בתי היהודים ובית הכנסת נהרס ועתה, משביקשו לשוב אל
בתיהם, גורשו אל ברקוביצה הסמוכה וגורלם היה דומה ל מגורשי אותה עיר ; ב-
Kjustendil( קיוסטנדיל(, רצחו הבולגרים שני אחים ואת משרתם ; ב-Dupnitsa )דופניצה( הסמוכה, עדיין לא פסקו הרדיפות ויהודי העיר מַק פנים ללא הרף תחינתם אלינו
]בסופיה[ ומבקשים עזרה.
וכך ממשיך הרב אלמוזלינו ומונה א ף את הקהילות בערים ,Nikopol, Pirot, Lom
.Plevna תחינתו ובקשתו של הרב אל פרנסי "אליאנס" בפריז הייתה, שיושיטו עזרה –
בכסף ובציוד, שהרי הימים עדיין קרים ולמוסדות יהודי בולגריה אין אמצעים לספק את
צרכי אותם נרדפים על צואר.
3 .המקורות
לא בכדי סיפורן של שתי הקהילות אותן תיארתי בקצרה היה לוט בערפל וכמעט שלא
ידוע. רוב החומר עליו התבסס מחקרי מצוי בארכיון של AIU בפריז ומיע וטו בספרות
שהבאתי למעלה . המקורות שבארכיון של "אליאנס" מבוססים על כתבות , עדויות של
ניצולים, דיווחים של עיתונאים וחילופי איגרות בין ראשי הממסד היהודי באירופה לבין
עצמם, ובינם לבין מדינאים במערב , בבירה העות 'מאנית ועם ראשי הצבא הרוסי
בבולגריה. בנוסף, שימשו אותי הארכיון הלאומי הבריטי -PRO וכן העיתון Jewish The
Chronicle .כמו-גם כתבות מהעיתונים בעברית אותם ציטטנו וכן עיתונות אירופאית ,
שחלקה אני מזכיר :
Les Temps, La Turqui, Times, Standard, The Weekly Dispatch, Neue
Freie Presse, Golos, Indépendance Belge, Journal des Débats.
ועוד מספר עיתונים שהופיעו בברלין ובווינה, שלא נקבו בשמם אלא ציינו את העובדה ,
שכתביהם דִ וְ וחו על נושא זה או אחר , מאלה הקשורים לענייננו . יוצא מכך , שהכתוב
באותם מקורות של אליאנס, היה לו על מה להתבסס. ברצוני להביא חלק מאותם אישים,
אשר היו מְ כוּתַק בים או שלחו את איגרו תיהם, בהן העלו את פרשת יהודי קזנליק ואסקי-
זהרה:
M. Veneziani, F. Bloch, S. Fernandez, M.de Toledo, V. Misrahi, Baron J.
de Wertheimer, J. Delmedico, Ajiman, Comte de Commondo, Baron M. de
Hirsch, Baron H. de Worms, Prince Dondukov-Korsakov47
.
הרשימה מייצגת כאמור את שמנה וסולתה של יהדות אירופה והבירה העות 'מאנית וכן
את המושל הרוסי של בולגריה , בתום המלחמה. המדינאים בארצות אנגליה , צרפת או
אוסטריה להם נשלחו האיגרות או הבקשות של היהודים אותם הזכרנו, היו השגרירים או
שרי החוץ של אותן מדינות.

באמצעות איגרותיהם והדוחות שנשלחו לפריז , אדרנה או אסתאנבול , ניתן היה להרכיב
את הפסיפס של ההיסטוריה העגומה, אותה הבאתי בהרצאתי.
כמה דברי פיוט נכתבו בבולגריה , על-ידי יהודים שחוו את המלחמה ותיארו את אימי
אותם ימים. היצירה החשובה מבין אלה ואחת השירות, ה- Coplas ,המוקדמות בלאדינו
48 שנכתבו בבולגריה , היא זו של יוסף חיים בן רֵח יי, מקַקרְנוֹבַקט.
ליצירה שלושה חלקים,
בחריזה ובפרוזה והיא מתארת את סִ בלותיהם של יהודי המקום, במיוחד את מנוסתם
מפני הצבא הרוסי, ביודעם שגורלם יהיה מר עם כניסתו לעיר. שיר-עם, אחד מבין רבים
49 מאותם ימים, אביא כאן:
שיר על מלחמת 1878 /נרשם מפי אוֹרוּ ָצ 'ה, האומנת של יוחנן
רוסיה, רוסיה, מַק הי הפנטזיה שלך?
קטנה היא תורכיה ויותר מכך בולגריה.
יום חמישי, השעה היא ארבע
נמלטים הכל ערומים ויחפים,
גם היולדות העומדות ללדת
הולכות ויולדות במרחבי השדות.
אין בפינו מה לומר, רק לברך את אלוהים:
בואו אחיי, נשלב ידיים, בעבור הילדים המומתים.
הלחם, מחירו האמיר לשש וחצי,
בוכים על כך, אלה ששרדו.
האזינו לקוֹּפְ לַק ס אודות קרבות והֶצ רֶצ ג
מצער ומכאוב נִסּפו זקן ונַקער.
שבע ממלכות קמו עליה
כוח לא נותר לה, לתורכיה.
סיכום
היחס אל יהודי בולגריה היה שונה ונבדל ממקום למקום . בעוד שבערי הבלקן או בערים
הקטנות והמבודדות היו מקרים של רדיפות , פעמים בעידוד הכנסייה או בהתעלמות
ממעשי עוולה על רקע דתי , התנכלויות עד כדי פגיעה בחיי היהודים וברכושם , הרי
שבערים הגדולות כגון פלובדיב ורנה או רוסצ'וק, תופעות כאלה היו נדירות . הלאומנות
וראיית היהודים כמשתפי פעולה עם השלטון העות 'מאני והרצון להיפרע מהם עם כניסת
הצבא הרוסי , כמעט ולא באו לביטוי בהיסטוריוגרפיה הבולגרית ומעט מאד גם בזו שמחוץ לגבולות בולגריה. אפשר להניח שאחת הסיבות הייתה היותו של הנושא אֶצ זוטרי,
כמעט ולא נוגע לאיש מלבד לקורבנות עצמם , בעוד שכולם , עיתונאים וכותבי תולדות
המלחמה, היו עסוקים בתיאור הסבל אותו ידעו שני העמים שנלחמו על חייהם – הבולגרי
והתורכי-עות'מאני. היהודים לא פעם היו מעין נוכחים- נפקדים; לא ראו בהם ישות שיש
להתייחס אליה כמיעוט בעל משמעות , הן בשל מספרם הקטן והן בשל היותם עדה
סגורה שמיעטה להתערב עם שכניה – נוצרים ומוסלמים. על-כן, לא פלא הוא, שגם
העיתונות האירופאית, כל אחת וסיבותיה הפוליטיות עמה , הרבתה לתאר את סבלות
הבולגרים-הנוצרים או של המ וסלמים, שישבו בהמוניהם בבולגריה – זירת הקרבות
המרכזית של אותה מלחמה . במאמר זה ראיתי לנכון להביא לידיעת הרבים פרק אפל
ולא ידוע בתולדות היהודים בבולגריה , בו היו מעורבים תושבים מקומיים וחלק מהצבא
המנצח, במשותף. הרג, צער ואובדן רכוש ידעו כאמור, כל אלה שהמלחמה פגעה בהם –
נוצרים ומוסלמים, חיילים משני הצבאות הלוחמים ואלה מבין הבולגרים שבאו ללחום את
מלחמת השחרור של מולדתם . בצד אלה , שידעו לספר את מעשי הגבורה והזוועות
שידעו, מצאתי לנכון להביא גם את ה טראומה שפקדה חלק מיהודי בולגריה , בערים
המרוחקות והעוינות את בני הקהי לה הזו, שהביאה למותם ולאובדן רכושם של רבים ,
מהם לא מעט שלא שבו יותר אל בתיהם ולמעשה גורשו מעריהם, בהן חיו מאז ומתמיד.
אלגיה זו היא גל-עד לאותם יהודים, שההיסטוריה לא רק שהֶצרֶצעַק להם , אלא גם כמעט
ושכחה אותם.


.

אהבתם את המאמר?

שתפו ב-Facebook
שתפו ב-Twitter
שתפו ב-Linkedin
שתפו ב-Pinterest

כתיבת תגובה

HebrewEnglishBulgarian

שלחו לנו הודעה

הרשמה לכנס בנושא רדיפה ושיתוף פעולה, הצלה והישרדות
22-24.5.23

בית מורשת יהדות בולגריה ביפו, איחוד עולי בולגריה, עמותת סלוודור, אגודת הידידות ישראל בולגריה, ועידת התביעות  מגרמניה, וקרן הרצלינה, מתכבדים להציג כנס בינלאומי בינתחומי בשיתוף יד ושם, מרכז דאהן בבר אילן, וסינמטק תל אביב: רדיפה ושיתוף פעולה, הצלה והישרדות: נקודות מבט חדשות על בולגריה והשואה לאחר 80 שנה

יום ב, 22 במאי – כנס בינלאומי – יד ושם, ירושלים
יום ג, 23 במאי –   כנס בינלאומי – מרכז דאהן – בר אילן
יום ד, 24 במאי – מרתון סרטים דוקומנטריים – סינמטק תל אביב

כרטיסים לסרט בעלות 25 ש"ח באמצעות קוד הנחה בולגריה25:

1. בחרו את הסרט הרצוי בקישור המצורף מטה
2. לחצו על לרכישה
3. סמנו מקומות באולם
4. במסך בו מופיע מחיר הכרטיס לחצו על בחרו סוג כרטיס ובחרו באפשרות קוד הטבה/שובר
5. הזינו את הקוד בולגריה25 והמחיר יתעדכן בהתאם להטבה
6. בכל שאלה ניתן לפנות למוקד שירות הלקוחות של סינמטק תל אביב 6876*

לחצו כאן לרכישת כרטיסים לסרטים באתר הסינמטק

09:30  ג׳אז בלקני – סרטו של ג׳קי קומפורטי – 76 דקות

ג׳אז בלקני מספר את סיפור החיים והמוזיקה של ניקו ניסימוב וחבריו היהודים מלהקת הג'אז הבולגרית "האופטימיסטים". הסרט מתאר את הצלחתם המטאורית כלהקה בסוף שנות ה- 30 בבולגריה. תחילתה של מלחמת העולם השנייה, כאשר בולגריה הצטרפה למדינות הציר, שינתה עבורם הכל. חוקים והגבלות על היהודים עצרו את ההופעות של הלהקה. כל חברי הלהקה היהודים גויסו למחנות לעבודת הכפייה כמו כל שאר הגברים היהודים, והקהילה כולה הייתה על סף הכחדה. ניקו נעצר על ידי הקומיסריון לענייני יהודים והועלה על משלוח שהיה מיועד למחנה המוות טרבלינקה. התערבותם של חבריו הבולגרים הצילה את חייו ברגע האחרון.

11:30 ספינת המעפילים סלבדור – סרטו של ניסים מוסק – 82 דקות

סיפורה הנשכח של ספינת המעפילים "סלבדור", שהפליגה מבולגריה לישראל ב1940- כשעל סיפונה 352 נוסעים, אך טבעה מול חופי טורקיה. מבין כל הנוסעים ששהו על הסיפון, רק 122 ניצלו. באמצעות חומרי ארכיון וראיונות עם ניצולים מגולל הבמאי, נסים מוסק, את סיפורה של האונייה "סלבדור" ואת סיפור ההעפלה של יהודי בולגריה, ומתעכב גם על האופן שבו התקבל האסון בקרב היישוב בארץ: התעלמות.

13:30 קרונות רכבת ריקים – פרופסור אדוארד גפני – 83 דקות

הסיפור המדהים של הישרדותם מזה של למעלה מ- 50,000 יהודים במלחמת העולם השנייה והרצח ההמוני של 11,393 יהודים מהשטחים ביוון ובמקדוניה שבשליטת בולגריה מזה. המזימה לרצוח את כל יהודי אירופה סומנה כ'סודית ביותר' אך הייתה פומבית. צילומי הרכבות הפכו את הפשע לגלוי. כשהעלילה נחשפה, קמו במחאה בולגרים משכבות רבות, מנהיגי כנסיות ומנהיגי פועלים, עורכי דין ורופאים. האם נסכן את חיינו כדי להציל מישהו? הבולגרים האמיצים האלה מעודדים אותנו לחשוב שאנחנו חייבים ויכולים לחולל שינוי.

15:30 האופטימיסטים – ג'קי קומפורטי – 81 דקות

סרט עטור פרסים על הנסיבות שהובילו להישרדותם החלקית של היהודים בממלכת בולגריה בתקופת השואה. "האופטימיסטים" (על שם להקת הג'אז שפעלה בבולגריה לפני המלחמה ואליה השתייכו חלק מהמרואיינים בסרט זה) הוא הסיפור הכמעט-לא-נודע אודות הישרדותם של יהודים בולגרים בידי נוצרים ומוסלמים. הסרט זכה בפרס השלום בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. בפרס הראשון בקטגוריה של סרט תיעודי על "החוויה היהודית" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים, ובציון הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים "חלומות ותקוות" בארה"ב.

17:00 אירוע נעילת הכנס: חיבוקים בבולגרית והקרנת בכורה עולמית של הסרט 'מונומנט לאהבה'

להרשמה ורכישת כרטיסים לאירוע הנעילה החגיגי התקשרו לטלפון 054-453-4157 (יפה) 

מנחה: ג׳קי קומפורטי

ברכות:

ד"ר ג׳קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהודי בולגריה

השגריר דוד כהן, יו״ר עמותת סלבדור

יצחק ליפובצקי, יו"ר האגודה לשיתוף ואחווה בין ישראל לבולגריה

ה"מ רומיאנה בצ'ברובה, שגרירת בולגריה בישראלמנחם

 מנחם ז. רוזנזפט: הפגנת ה-24 למאי נגד גירוש היהודים וסמליותה

18:00 –  הקרנת בכורה עולמית של הסרט 'מונומנט לאהבה' של ג׳קי קומפורטי

מונומנט לאהבה מתארת מסע שעשה ג'קי קומפורטי עם אמו, איקה קומפורטי עובדיה, במשך למעלה מ-25 שנה לחקור, לתעד ולחשוף את הנרטיב של העם היהודי בתקופת השואה בבולגריה. ככל שהמסע המשותף התקדם, הסיפור האישי של איקה הלך ונחשף. היא חלקה זיכרונות ותובנות. כשהיא מצאה את יומנה מזמן המלחמה נחשפו גם ציפיותיה, מחשבותיה ורגשותיה, כנערה צעירה, מול עולם שמתמוטט למול עיניה ומתדרדר למלחמה. עזרה ותמיכה מחברים סייעו לה בזמנים הקשים והאכזריים להתמודד עם הסכנות והאתגרים ולשרוד. סיפור של איקה הוא מניפסט אנטי-מלחמתי שמתעמת עם טוטליטריות ושנאת אדם ומציב מונומנט לאהבה.

"אהבה היא הכוח הגדול ביותר בעולם. 

זה חזק יותר מהדת, זה חזק מהכל. 

אם אתה אוהב, אתה אתה עושה.

אם אתה לא אוהב, שום דבר לא יקרה. 

באהבה מגדלים ילדים, באהבה קשר נוצר בין שני אנשים. 

באהבה אנחנו הופכים להורים לילדים.

באהבה אנחנו הופכים למורים לסטודנטים. 

כאשר אתה אוהב משהו, אתה עובד כל החיים ונותן. 

אתה לא נותן? אין חיים, אין יופי. בלי אהבה,

שום דבר לא קורה. נקודה”

– איקה קומפורטי עובדיה

20:00 -19:45 – שאלות ותשובות

כרטיסים בקופת הסינמטק קודש למימון הכנס: *6876

יום 2

לחצו כאן להרשמה ליום השני באוניברסיטת בר-אילן (עלות כרטיס 30 ש"ח)

9:30-10:00 התכנסות וכיבוד קל

 

12:00 – 10:00 מושב פתיחה

יו"ר: ד"ר שמעון אוחיון, מנהל מרכז דהאן, אוניברסיטת בר-אילן

ברכות:

פרופ' שמואל רפאל, דיקן הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן

מר אינו יצחק, יו"ר איחוד עולי בולגריה

ה"מ רומיאנה בצ'ברובה, שגרירת בולגריה בישראל

11:00 – 10:30 מנחם ז. רוזנזפט, יועץ משפטי וסגן נשיא של הקונגרס היהודי העולמי, ניו יורק

השואה בבולגריה מזווית ראיה יהודית-גלובלית

11:00-12:00 שולחן עגול: התיעוד הקיים והבלתי-קיים לחקר תולדות יהודי בולגריה בשואה.

מה עוד נמצא בארכיונים? שאלות בלתי פתורות על בולגריה והשואה, ואתגרי המחקר בעתיד

יו"ר: משה מוסק

מוקדש לזכרו של עמנואל "אמקו" מרגוליס

בהשתתפות:

● ג'קי קומפורטי, בלומינגטון, אינדיאנה: דברי פתיחה

● אנגל צ'ורפצ׳ייב ארכיונאי, יד ושם

● וניה גזנקו, ארכיון המדינה של בולגריה, סופיה

● נדז׳ה ראגארו, Science Po, פריז (השתתפות באמצעות זום)

 

12:00-12:30 הפסקת קפה

 

12:30-14:15 מושב שני: זיכרון, הנצחה ומורשת

המושב מוקדש לכבודו של פרופ' רוברט ארנוב, אונ' אינדיאנה, בלומינגטון

יו"ר: ד"ר יוסף שרביט

● לאה כהן, חוקרת עצמאית, עיתונאית ודיפלומטית, נוינבורג

80 שנים לרדיפת היהודים ולהצלתם בממלכת בולגריה: מגמות חדשות ברוויזיוניזם של השואה

● מייקל בירנבאום, חוקר שואה, סופר ומתכנן מוזיאונים, לוס אנג'לס

על תפקידם החינוכי של מוזיאוני שואה ולקחי לימוד השואה.

● יצחק ליפובצקי, יו"ר האגודה לשיתוף ואחווה בין ישראל לבולגריה, תל אביב

האנדרטאות להנצחת הישרדות יהודי בולגריה בשואה, בסופיה ובתל אביב

● רני יגר, מכון הרטמן, ירושלים

״הגדת השואה״ כאמצעי להפנמת זיכרון השואה בקרב יהודי בולגריה

 

14:15-14:45 הפסקת קפה

 

16:00 – 14:45 מושב שלישי: יזמות, הצלה והישרדות

יו"ר: אורה שורצוולד, אוניברסיטת בר-אילן

● אורלי מירון, אוניברסיטת בר אילן

רשתות עסקיות יהודיות בבלקן: יזמות אתנית על-לאומית

● משה עובדיה, המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

רבני בולגריה ופועלם להצלת היהודים בתקופת השואה

● ג׳קי קומפורטי, במאי קולנוע וחוקר תיעודי של יהודי בולגריה, בלומינגטון אינדיאנה

סרט תיעודי: ההפגנה נגד גירוש יהודי סופיה ב-24 במאי 1943

 

16:30- 16:00 הפסקת קפה

 

16:30-18:00 מושב רביעי: הביטוי האמנותי והתרבותי לגורל יהודי בולגריה בימי השואה

מוקדש לזכרה של המשוררת חוה פנחס-כהן ז"ל

יו"ר: ג'קי וידל, יו"ר בית מורשת יהודי בולגריה, יפו

● מרתה אלדג'ם בלומפילד, סופרת חוקרת ואמנית, מישיגן

קולות משוחזרים: רישומים על יהודי בולגריה בשואה

● אדוארד מקגלין גפני, לוס אנג'לס

אתגר השחזור ההיסטורי והשיפוט האתי

● רינה שעשוע-חסון, האגודה לשיתוף ואחווה ישראל-בולגריה, תל אביב

המשורר והמנהיג הציוני היהודי-בולגרי סימצ'ו איסקוב

● השחקן אלברט כהן, תל אביב

קריאה משירתו של איסקוב

יום 1

09:30 התכנסות

 

10:00-10:30 מושב פתיחה: ברכות

יו״ר: פרופ' דן מכמן, ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה, יד ושם ואונ' בר-אילן

מר דני דיין, יו"ר הנהלת יד ושם

ד״ר ג׳קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו

 

10:30-12:30 מושב ראשון: החקיקה האנטי-יהודית והשפעותיה על חיי היהודים בממלכת בולגריה

יו״ר: פרופ' דינה פורת

● ד״ר שלמה שאלתיאל, יד יערי, ישראל

הגלוי והסמוי במניעים של המתנגדים למדיניות האנטי-יהודית של ממשל המלך בוריס ה-3

● מוטי כנרי חוקר עצמאי, גבעתיים

גירוש האזרחים הזרים מבולגריה

● זדרבקה קרסטבה, אוניברסיטת קלימנט אוכרידסקי, סופיה

היבט החקיקה במדיניות האנטי-יהודית של ממלכת בולגריה (1941-1944)

● סטיבן סייג׳ – חוקר עצמאי, רוקוויל, מרילנד

מחנות העבודה והגטאות בבולגריה

 

12:30-13:15 הפסקת צהריים

 

13:15-15:00 מושב שני: "הפתרון הסופי של בעיית היהודים" בממלכת בולגריה המאוחדת

המושב מוקדש לזכרו של חלוץ המחקר על השואה בבולגריה, פרופסור פרדריק צ׳רי ז״ל

יו״ר: אנג'ל צ'ורפצ'ייב, יד ושם ואונ' חיפה

● רומן אברמוב – המרכז למחקר מתקדם, סופיה.

בולגריה והשואה – מסלול מפוצל

● וסיליס ריצאלוס, אוניברסיטת דמוקריטוס, תראקיה, סלוניקי:

רדיפת יהודי יוון באזור הכיבוש הבולגרי ביוון (1941-1943): המקרה של דראמה.

● סוזנה חזן, המוזיאון היהודי, אוגסבורג (השתתפות בזום)

אתגרי הכנת החלק על בולגריה בכרך 13 של סדרת התיעוד הגרמנית:

"הרדיפה והרצח של יהודי אירופה על ידי גרמניה הנאצית 1933-45".

 

15:00-15:30 הפסקת קפה

 

17:15 – 15:30 מושב שלישי: בולגריה והשואה: היסטוריה, זיכרון, ייצוג

יו״ר: משה מוסק, בית מורשת יהדות בולגריה

 דן מכמן, המכון הבינ"ל לחקר השואה, יד ושם ואונ' בר-אילן

חקר בולגריה והשואה: ההקשר הרחב

● נאדז' ראגארו – Science Po, פריז

תרומתם של המשפטים בבולגריה בתום מלחה"ע השנייה לתיעוד גורלם של היהודים (השתתפות זום)

● ג׳קי קומפורטי – חוקר ומתעד קולנועי, בלומינגטון, אינדיאנה

הנרטיב הגנוב של יהודי בולגריה והשואה

שולחן עגול בהנחיית יו"ר המושב:

נסיבות הישרדותם של יהודי בולגריה – פולמוסים מחקריים וזכרוניים

בהשתתפות: שלמה שאלתיאל, מוטי כנרי, ג'קי קומפורטי, דן מכמן, לאה כהן.

התנדבו

התנדבו לעבודה בבית המורשת.

זוהי הזדמנות לעזור לנו להנחיל את נכסי התרבות והזיכרון הקולקטיבי
של הקהילה היהודית בולגרית בארץ ובעולם.

אנו זקוקים לכישרונות מכל הסוגים.

תרמו לנו

אנחנו בעמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו עושים מאמצים אדירים על מנת לשמר את נכסי התרבות, החומר והרוח של יהדות בולגריה.

נודה לכול תרומה שתוכלו לתרום בכדי לסייע לנו בשליחות זו.